תערוכנעה - שחור ולבן

תערוכנעה: "שחור ולבן" | אוצרת: ד"ר נורית צדרבוים

האמנים המשתתפים:
אביבה שמר | אביבית חזק | אירית סלע | אסנת צמח שביט | אריה רובינוביץ | אריק אפק | בשמת גל | חגית מנדרובסקי | חיים לוי | חנה יגר | מריה מרפלד | נורית צדרבוים | סיגל מגן | רינה רינג




באנו חושך לגרש – שחור עם לבן / ד"ר נורית צדרבוים
"הלבן מצלצל כשתיקה שניתן להבינה לפתע... וצלצולו הפנימי של השחור הוא כאין שאין בו אפשרויות"
(ואסילי קנדינסקי)

פתח דבר ‒ השחור והלבן, צבעים של אין ושל יש

התערוכה 'שחור ולבן' אינה רק מה שהיא נראית. לכאורה די ברור שאם תערוכה מכריזה על עצמה 'שחור ולבן' סביר להניח שכל מופעיה והדימויים המאכלסים אותה יהיו בשחור ולבן. ואכן, כן. הקפדתי להציג בתערוכה זו דימויים, אשר מבחינה צבעונית הם אכן משדרים את שני ה'אין צבע' האלה – השחור והלבן.

אך בתהליך המיון ובבחירת העבודות, היה על העבודות שנבחרו לעמוד בקריטריון נוסף הנוגע לתוכן ולאמירה. ביקשתי לבחון כיצד מבטא האמן בעבודותיו מחשבות שעוסקות בקוטביות, ניגודים, מצבים סותרים, או מצבים שבאופן רעיוני מייצגים שחור ו/או לבן. כך נבחרו היצירות, אשר עתה הן מהוות גוף עבודות מגוון שיש בו מופעים של כתם וקו, צל ואור, דימוי וצורה, צבעים חסרי צבע ואמירה נוקבת.

בדיון של קאנדינסקי ביחס לתכונות של הצבעים, הוא מציע ומציג את גלגל הצבעים כשהוא כולל אפשרויות רבות וניגודים. השחור והלבן נמצאים משני צדי המעגל והם מייצגים את שתי האפשרויות של השתיקה, המוות והלידה – התנטוס והארוס.

הלבן והשחור, אומר קאנדינסקי, עד לתקופת האימפרסיוניסטים לא נחשבו לצבעים, ואכן מבחינה פיסיקלית הם אינם צבעים, אבל "בנוכחותם החומרים הם עוד יותר דו-משמעותיים משלושת הצבעים הראשונים (אדום, כחול וצהוב). הלבן הטהור והשחור הטהור אינם אלא אשליה: שני הצבעים נושאים בחובם את החם ואת הקר, כלומר את הצהוב ואת הכחול... אבל מאחר שבאמנות איננו עוסקים בתכונות הפיסיקליות של הצבעים, אלא במתחים שהם מכילים, ומתחים אלה הם ערכים פנימיים, בפנימיותו הלבן הוא חם, השחור הוא קר".

הצבע השחור עבור קאנדינסקי הוא שתיקה נצחית שאין בה עתיד וגם לא תקווה. השחור מסמל דבר מה כבוי, חסר תנועה, כמו שתיקת הגוף לאחר המוות, הוא "כדממה שיש בה מן הסיום הגמור". הלבן פועל על נפשנו כשתיקה גדולה שהיא מוחלטת לגבינו, אך "אין זו שתיקה מתה אלא רבת אפשרויות... זהו מין אין שופע נעורים, מין אין שהוא לפני הראשית, לפני הלידה".

מלביץ', שייסד את הזרם הסופרמטיסטי, רואה בשחור סמל לחלל האין סופי. מלביץ' ניסה לפתח שפה חדשה באמנות אשר יש בה משמעויות רוחניות נעלות בעלות יסוד מיסטי. כך נולד ציורו המפורסם 'הריבוע השחור' בעל השוליים הלבנים כסמל לרוח ולאין-סוף.

לארי אברמסון ואיתמר לוי משוחחים ביניהם ושם אברמסון מצטט את מלביץ' שאמר: "הריבוע השחור הוא ילד מלכותי וחי". בדיון שביניהם הם חוקרים את פשרה של הצורה האמנותית והפורמט במוסכמה של המסגרת התוחמת שמאפשרת את גבולות הקיום. לדעתם בני אדם בונים משמעות ומתארים את תמונת העולם ואת היכולת לשיקום תמונת העולם השלמה דווקא מתוך הכלים הריקים והחלקיים.

יונג טוען שהלבן והשחור יחד, דווקא מתוך הניגודיות שלהם, מתארים את השלמות. כדוגמא לכך הוא משתמש באייקון מוכר, סמל היין והיאנג. סמל זה מורכב מקוטביות אבל מסמל אחדות של שלמות. כשמתבוננים בסמל מבינים שהחושך אינו יכול להתקיים ללא האור, וכי הנגיעה הקלה הזו של החושך בתוך האור, ושל האור בתוך החושך, מעידה על העובדה שהם קשורים זה בזה מעצם קיומם. הקו העובר בין שניהם מייצג את המחול הזורם שבין האור לחושך. אנו מבינים את הדימוי הזה כשלם בבת אחת, וכשאנו מנסים לתארו באמצעים של שפה, עלינו לתאר הפכים מובדלים: שחור ולבן, למטה ולמעלה, בפנים ובחוץ, ימין ושמאל. המסקנה היא שדימויים יכולים לחבר ולהשליט סדר בין ישויות שנראות נפרדות לכאורה.

התערוכה שלפנינו מציגה שלמות אשר נבנית מחיבור הניגודים והכרה מודעת בקוטביות שקיימת בעולם ובאדם. הלבן והשחור בתערוכה הנוכחית הם ציורים "חסרי צבע" טעוני משמעות המביאים דימויים ודקויות – כל אמן על פי דרכו.



תגובות:




   
לקבלת כתב העת
בדוא"ל

להזמנת
גיליונות מודפסים
של כתב העת

משלוח חומרים
לכתב העת

תערוכות בִּגְלַל