בִּגְלַל מה?

בִּגְלַל מה?


בִּגְלַל הָאֹרֶךְ
בִּגְלַל הַצֹּרֶךְ
בִּגְלַל הַפַּחַד
בִּגְלַל הַיַּחַד
בִּגְלַל הַשּׁוֹנִי
בִּגְלַל "כָּמוֹנִי,
בִּגְלַל הַקֶּטַע
נִפְגַּשְׁנוּ פֶּתַע

שֶׁל הַשְּׁתִיקָה,
בִּצְעָקָה,
מִפְּנֵי הָרִיק,
הַלֹּא-מַצִּיק,
הַלְּשׁוֹנִי,
אַךְ לֹא אֲנִי",
שֶׁל הַגּוֹרָל,
וְיֵשׁ "בִּגְלַל".


ובכל זאת?

מה שגרם לנו להתאחד היה פשוט מאד: אנחנו אוהבים שירה מעניינת.
במציאות שבה אנו נמצאים, השירה נחשבת לדבר תמוה עבור אנשים תמהוניים – פרט לאלה שבאים מעולם הספרות: משוררים, מבקרים, מו"לים.
האם מהנדסת, נהג, רוקחת, מורה (לא לסִפרות), מדענית או סַפָּר צורכים שירה? האם הילדים שגדלים בבתיהם זקוקים לה? אבל רפואה טובה אמורה לרפא גם אנשים שאינם רופאים בעצמם. אוכל טוב צריך להיות טעים לא רק לשפים. שירה טובה צריכה לדבר גם למי שאינו עוסק בה באופן מקצועי.
אחד מאיתנו שאל את הסטודנטים שלו: "מי מכם קורא שירה להנאתו?" אנו בטוחים שבחוג לספרות היו רואים ים של ידיים. ואולם זו היתה הפקולטה להנדסת תוכנה. אף אחד לא הרים יד. רק סטודנט אחד שאל בתמיהה: "אבל בשביל מה?"
האם עבר זמנה של השירה? אנו חושבים שלא. האם אין יותר שירה מעניינת וקולחת בארצנו? אנו בטוחים שיש. אנחנו רואים אנשים שכותבים שירה כזאת. אנחנו משתדלים להיות אנשים שכותבים שירה כזאת. וכשגילינו שכל אחד מאיתנו, בגדול, אוהב את מה שהאחרים כותבים, החלטנו להתאחד כדי לאסוף שירה שאנחנו אוהבים ולחלוק בה עם העולם.
כדי שעיני הקוראים שלנו יידלקו כמו שנדלקו עינינו. כדי שאולי, רק אולי, בעקבות מה שאנו עושים, בפעם הבאה שתישאל השאלה, תורמנה יותר ידיים.
ועכשיו קחו את כל מה שכתבנו, ובכל מקום שבו כתוב "שירה" הוסיפו את המילים: "לא רק".
אז אם שאלתם, בגלל מה, הנה עכשיו אתם יודעים.

בשביל מה צריך עוד כתב-עת ספרותי?
ראשית, אנו אוהבים כתבי-עת אחרים ושמחים לקרוא אותם. אין כל מניעה לקיומם של שלל כתבי-עת לשירה (ולא רק לשירה!) אשר יש ביניהם חפיפה כזו או אחרת בתכנים ו/או מטרה. לדוגמה, משוררים המזוהים עם כתב העת 'בגלל', פרסמו משיריהם גם בכתבי העת 'הו!', 'מאזניים' ואחרים, ואילו מעל דפי 'בגלל' ראו אור אפילו יצירותיהם של חברי מערכת של כתבי עת אחרים לשירה ולספרות.

שנית, מן הסתם, לכל עורך - או קבוצת-עורכים - יש טעם ספרותי אחר, וזה טוב. קיומם - במקביל - של כתבי-עת המפרסמים שירה איכותית, אבל בנקודת מבט שונה במקצת, הוא (לדעתנו) ברכה בפני עצמה (כמו שאמר מאו טסה-טונג, "באי חוואה ציי פאנג" - "הלוואי ויפרחו מאה פרחים").

"בִּגְלַל" אינו מגביל את עצמו לסוגה או סגנון מסויימים: אנו פועלים מתוך תחושה שכל השירה כולה זקוקה לשיקום (או יצירה מחדש) של מעמדה בתרבות, ולכן מלכתחילה אנו פותחים את שערינו למתכונות שירה שונות גם מבחינה צורנית וגם מבחינה תוכנית, ומאמינים שכל סוגות השירה כבודן במקומן מונח ויכולות להתקיים זו לצד זו בהרמוניה - כל עוד יש בהן להעשיר את נפש הקורא. אנו מחוייבים לאיכות ולא לסוגה (הדברים אמורים, אגב, לא רק לגבי שירה, אלא גם פרוזה ומחזאות, וגם לגבי המאמרים בתחום הספרות שאנו מפרסמים).

שלישית, כתב העת 'בִּגְלַל' שם לו למטרה מיוחדת לקדם את השירה בקרב הציבור הרחב, וככזה, מנסה להביא את התכנים המופיעים בכתב העת בצורה הנגישה והנוחה ביותר לקורא במטרה לעודדו להכיר ולאהוב את השפה, השירה והספרות.

וכמובן - אנחנו מופצים בחינם!


מטרותינו:
  1. לכתוב, לאסוף ולהפיץ שירה שאנו אוהבים לקרוא.
  2. לתרום לאיכות הלשונית והאומנותית של השירה העברית.
  3. לעורר את המודעות ליכולתו של המרכיב הצורני - חריזה ומשקל - לתרום לשירה העברית (לא ככפייה, כאפשרות).
  4. לעורר את אהבת השירה בישראל.


   
לקבלת כתב העת
בדוא"ל

להזמנת
גיליונות מודפסים
של כתב העת

משלוח חומרים
לכתב העת

תערוכות בִּגְלַל