ספירת העומר

אַתָּה יוֹתֵר מִדַּי חָסוּד אִתִּי,
הַנֶּצַח שֶׁבָּחֶסֶד עַז כְּזֶרֶד,
פְּרוּדִים גָּם כָּךְ, וְזֶה עוֹד חוֹר בַּפֶּרֶד
הַבִּלְתִּי מְבֻיָּת כָּאן בְּבֵיתִי.

הַשִּׁיר מַמְשִׁיךְ אַךְ הַמָעוֹף אִטִּי –
זָמִיר בְּעַל כָּרְחוֹ נִתְפַּשׂ כְּוֶרֶד,
לַתַּרְנְגֹלֶת זֶהוּ סוּג שֶל מֶרֶד
כִּי אֵין לָהּ זְמַן לְמֶרֶד אֲמִתִּי.

הִיא תִּתְעוֹפֵף לְבַד, הַמִּתְעַיֶּפֶת,
לָחֶסֶד שֶׁבַּנֶצַח הִיא תִּדְאַג
כָּל עוֹד יֵשׁ זְמַן וּוֶרֶד קַר כְּדָג

עוֹד לא סָרַח כְּמוֹ דָּג. עוֹנָה נוֹסֶפֶת
– שֶׁפִסְפְסָה בִּגְלַל הִשְׁתַּהוּתוֹ
לֹא דַּי לְבַז הַבּוּז לַחְתּוֹף אוֹתוֹ.

ללא כותרת

הָאָבִיב דּוֹרֵךְ לִי עַל הַלֵּב,
בִּפְרָחָיו בּוֹחֵשׁ לִי בַּגֻּלְגֹלֶת,
אֶת הַכּוֹחַ הַנּוֹתָר חוֹלֵב,
לַהֶרְגֵל הָפְכָה כְּבָר הַתִּרְגֹלֶת.

הֲלַשָּׁוְא סָפַגְתִּי כְּבָר שָׁנָה
מֵרָחוֹק הָחֹם, הַקֹּר מִקֶרֶב?
אָנָא, אֲדוֹנִי, הוֹשִׁיעַ נָא,
בִּלְעֲדֶיךָ חֹרֶב לִי כְּחֶרֶב.