המורה

כְּשֶׁתּוֹרִישׁ עָפָר וְאֵפֶר
לַנְּכָדִים וְלַנִּינִים
וְשׁוּב תִּהְיֶה אֶחָד וְאֶפֶס,
וְתִשְׁתַּחְרֵר מֵהַפָּנִים, –

יַמְתִּין לְךָ בִּקְצֵה הַקֶּרֶן,
בַּשְּׁבִיל אֶל הָעוֹלָם הַבָּא,
לְיַד בֻּבָּה בְּלוּיָה מֻכֶּרֶת
וְדֻבִּי מֵהָאִצְטָבָּה

הָאִישׁ הַזֶּה: כָּפוּף, מַקְרִיחַ.
בְּמִפְגָּשִׁים מְגֹחֲכִים
הוּא לְשַׁנֵּן אוֹתְךָ הִכְרִיחַ
כְּלָלִים, פְּסוּקִים, תַּאֲרִיכִים.

עַל כָּל דְּבָרָיו הִפְטַרְתָּ: "חַרְטָא!",
בִּצְחוֹק יִחַלְתָּ לְמוֹתוֹ –
אַךְ בַּשִּׂיאִים שֶׁלְּךָ, אֲחַר-כָּךְ,
הִצְלַחְתָּ לְדַבֵּר כְּמוֹתוֹ

(וְאֵין פֹּה שׁוּם רִשְׁעוּת מֻצְהֶרֶת:
גַּם אִם מוֹצְאִים אוֹתוֹ בַּכִּיס,
אִישׁ לֹא אוֹמֵר בְּסוֹף הַסֶּרֶט
תּוֹדָה נִרְגֶּשֶׁת לַכַּרְטִיס)

…תִּצְעַק: "הֵם כָּאן, הֵם לֹא בָּגְדוּ בִּי!
לֹא נִפָּרֵד עוֹד!" – וְתִקַּח
אֶת הַבֻּבָּה וְאֶת הַדֻּבִּי.

וְהוּא יִשְׁתֹּק. וְהוּא יִסְלַח.

וְחֵלֶב-לִבִּי מַר

לאחי, לזכרו

הַזְּגוּגִית בְּקִפְאוֹנָהּ נֶעֱכֶרֶת, כִּפְנֵי אָחִי,
בָּבַת-עֵין אִמִּי, קַדִּישׁ יָתוֹם אַחֲרוֹן מִכָּל בָּנֶיהָ –
בְּמִטַּת יָחִיד מִתְכַּוְנֶנֶת (הַחִדּוּשׁ הָאַחֲרוֹן בְּבֵית-הַחוֹלִים)
– נַחֲלָה שֶׁשָּׁפְרָה עָלָיו מִכָּל חַיָּיו –
עַל מִנְעָדֶיהָ וְרַכּוּת מַגָּעָהּ, בְּעוֹרוֹ הַצָּב –
וּבְשָׂרוֹ הַנֶּעֱזָב –
תּוֹלֶה מַבָּטוֹ בִּי, וְשַׁוְעַת יָדָיו.
וְאִמִּי, בְּבֵיתָהּ, זְרוֹעוֹתֶיהָ רֵיקוֹת וְרַחְמָהּ –
וְהַחֹשֶׁךְ יוֹרֵד
בְּדַל נְשִׁימָתוֹ עוֹטֶה מַלְבּוּשׁ אֵפֶר לְפָנָיו הַבְּקוּעִים,
כְּיָרֵחַ נִגְרָע שֶׁעָבִים מְתַעְתְּעִים בּוֹ.
וּבַחֶדֶר – דְּמָמָה
לְבַד מִבִּעְבּוּעַ מֵי הַחַמְצָן וּמְכוֹנַת הַהַנְשָׁמָה
שֶׁל הַשָּׁכֵן – עַל נוּרוֹתֶיהָ הַמִּשְׁתּוֹלְלוֹת
כִּמְכוֹנַת מַזָּל בְּוֶגַאס

כֹּחַ זָר מְשַׁלֵּחַ פֶּתַע אֶת גּוּפוֹ הַמְצֻמָּק, כְּטִיל שֶׁנּוֹרָה –
לְחַלּוֹת פְּנֵי יָהּ
וְנָסוֹג בִּבְעָתָה
וְחֵלֶב-לִבִּי מַר
וְנַפְשִׁי

ליעל רקיע

הִיא חָזְרָה בִּשְׁאֵלָה עַל שָׁמַיִם
שֶׁהָיוּ גַּם חֵלֶק מִשְּׁמָהּ
וְעָבְרָה לִירוּשָׁלַיִם
שָׁם לָמְדָה שָׁנִים אֶת קִסְמָהּ
בַּת-לִילִית. הֲגַם בְּעַצְמָהּ
נְתוּנַת כִּשּׁוּף לֹא זוֹכֶרֶת
אֵיךְ גִּלְּתָה עֲדִינוּת וְעָצְמָה
בְּמַגָּע לֹא צָפוּי? הַלַּיְלָה
אֲסַפֵּר עַל אוֹתָהּ תַּגְלִית—

זֶה קָרָה בְּבִירָה דְּרוֹמִית
כּוֹכָבִים הֵהֵלּוּ לְמַעְלָה
כְּמוֹ הַיּוֹם. עוֹדֶנִּי מַבִּיט
חֲשֵׁכָה פִּתְאֹמִית. מָה הָלְאָה?
רַק בְּרָקִים. אֶחְתֹּך וְאַשְׁמִיט
רְקִיעִים וּפְרָטִים, כְּמוֹהֶם
עַל מְנַת שִׁירִי לְיָעֵל
לְקַצֵּר. כִּי אָמְנָם הָרַעַם
יֵעָצֵר פִּתְאֹמִית אִם הֵחֵל

פִּתְאֹמִית, אֵינֶנִּי בָּטוּחַ
כִּי אֵי פַּעַם אֶהְיֶה מוּכָן
מוּל עוֹלָם שָׁחֹר וְשָׁטוּחַ
אוֹ אוּלַי עָגֹל וְלָבָן
(בֵּין אִם הוּא גָּדוֹל אוֹ קָטָן
בְּמַצָּב רָפוּי אוֹ מָתוּחַ)
לַעֲמֹד. לְיָעֵל רָקִיעַ
שֶׁתָּלוּי רַק בְּלֹא נוֹדָע
וְדָבָר זֶה אוּלַי יַרְתִּיעַ
אֲחֵרִים. לֹא אוֹתִי. עֻבְדָּה.

אני אלך מדי אל תוך החורף

אֲנִי אֵלֵךְ מִדַּי אֶל תּוֹךְ הַחֹרֶף,
וְלִבְנָתִי תִּמְלָא בְּצַעֲרִי.
אֵלֵךְ מִדַּי וְכָל רֹאשִׁי סְחַרְחֹרֶת,
וְכָל הַכְּבִישׁ כְּכֶבֶל מַאֲרִיךְ

אֵינוֹ נִגְמָר. אֵלֵךְ מִדַּי כְּקַיִן
בְּאֶרֶץ נוֹד וָנוֹעַ, בְּלִי כְּתָלִים
אֵלֵךְ מִדַּי, עַד גּוּף נוֹפֵל בִּרְכַּיִם,
אַךְ אֵין בָּהֶן הַכֹּחַ לְהַבְלִים.

המילים נאספו אלי

הַמִּלִּים אֵלַי נֶאֶסְפוּ כְּמוֹ אֱלוּל
הָיְתָה לָהֶם עוֹנָה.
דִּבְּרוּ אוֹתִי וַאֲנִי אוֹתָם עוֹנָה.
חִפְּשׂוּ אֶת עָנְיִי בַּצַּר לִי,
מָצְאוּ אֶת מְעוֹנִי הָרָחָב
שֶׁנִּבְצָר, וְרָכַב עַל גַּבִּי כְּשַׁבְּלוּל.

עֲנִיָּה מִמַּעַשׂ הָיִיתִי
בְּמִילָּה אַהֲבָה תִּנִּיתִי
בִּבְרִית וּבְתֹקֶף סוֹפֶרֶת וּמוֹנָה
חוֹזֶרֶת וְשׁוֹנָה
בָּעֵת שֶׁנִּשְׁמַע קוֹלִי הֶחָלוּל
מְבַעְבֵּעַ אֵלַי בַּמָּחוֹל
כְּאוֹמֵר – מָחוּל לָךְ מָחוּל.

לַהוֹלֶכֶת בַּשָּׂדֶה

בַּמַּרְתְּפִים, בְּשַׁרְשְׁרָאוֹתַיִךְ
בְּהֹלֶם לֵב – עַבְדֵּךְ הַמְּכֻנָּס –
פְּרוּשׂוֹת סַדָּן, וּמְרֻקָּעוֹת קֻרְנָס
חֻשְּׁלוּ לִשְׂחוֹק וַדֶמַע שׁוּרוֹתַיִיךְ

רַק לָךְ זָקַף הַיּוֹם אֶת גַּבּוֹתָיו,
פָּעַר הַלֵּיל אִישׁוֹן לְלֹא מַרְגּוֹעַ,
עוֹנוֹת פָּסְקוּ חֲלֹף בִּכְדֵי לִשְׁמֹעַ
טִפְטוּף מִלּוֹת הַזֹּהַר עַל הַכְּתָב.

בֵּין מוֹלָדוֹת שֶׁל שֶׁלֶג וּמִדְבָּר
בְּמִשְׁעוֹלֵךְ הַצַּר והַמָּהוּהַּ
דָּרַךְ כּוֹכָב שָׁקֵט וּמְשֻׁלְהָב

אֶת שְׂפַת הַחוֹל בָּהּ הַגָּרוֹן נִחָר,
מְתֵי מְעָט עַד דֶּמַע לְמָדוּהָ
שִׁיר אַהֲבָ"ה לִכְתֹּב בָּהּ וְזָהָ"ב.

חַוָּה

עֲטוּפָה גְּלִימַת בּוּז
יוֹרֶדֶת חַוָּה מִגַּן הַתַּפּוּחִים
וּמְגַלָּה שֶׁצִּפּוֹרֵי מָוֶת
רוֹחֲשׁוֹת בָּרְחוֹבוֹת
יוֹצְקוֹת תַּבְנִית קָשָׁה לְפָנֶיהָ,
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְדַמְּמוֹת עַל
סְנֵה עֵינֶיהָ

הִיא מְשִׁיבָה מַבָּטָהּ
וְקוֹפֶצֶת
אֶל מוֹתָהּ

אֱלֹהִים עוֹצֵם אֶת עַפְעַפֶּיהָ
וּבְאֶגְרוֹף קָפוּץ מַכֶּה
עַל שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ
הָרָעָה

בָּעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַּ

עַל גְּחוֹנוֹ, זוֹחֵל וּמִתְפַּתֵּל
בֵּין עֲשָׂבָיו הַמְּבַצְבְּצִים בַּעֲתִידֵנוּ,
מְסֻכָּן עַד כְּאֵב, וַחֲמַקְמַק כְּצֵל
אוֹזֵק נְחַשׁ הַזְּמַן אֶת שְׁתֵּי יָדֵינוּ.

אִם אַךְ יָחוּשׁ כִּי נִשְׁתַּכַּח מִלֵּב,
חִישׁ יְכַוֵּץ זְדוֹנוֹ – כִּקְפִיץ בִּשְׁעוֹנָיו –
וִיחַדֵּד בְּלַהַט מְחוֹגֵי שִׁנָּיו
לְהַכָּשַׁת עַבְדוֹ – כִּבְהַצְלָפַת מַגְלֵב.

וְכָךְ הַמָּוֶת, כְּאוֹרֵחַ לֹא מֻזְמָן
שׁוּב מִתְדַּפֵּק עַל דֶּלֶת לְבַשֵּׂר בִּכְיֵנוּ.
כְּאֶרֶס מַר זוֹלְגִים אֶגְלֵי הַזְּמַן
שְׁקֵטִים מִשְּׁחוֹר עַל מְחוֹגֵי חַיֵּינוּ.

וְעֵת יֻנְּחוּ בְּבַת שְׁתִיקָה זֵרֵי הַשֶּׁפֶר
תִּשְׁרֹק הָרוּחַ בָּעֵשֶׂב הַנָּשׁוּב,
הֵן בָּאנוּ מֵעָפָר וָאֵפֶר,
אַךְ אֶל הַזְּמַן, רַק אֶל הַזְּמַן נָשׁוּב.

א' מ' ת'

"החיים הם צניחה חופשית מהרחם לקבר"

פאינה רנייבסקיה

א'

כְּעָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ
בֵּין גְּרִזִים וּבֵין עֵיבָל,
מְחַפֵּשׂ חַלּוֹן פָּתוּחַ
בֵּין עַשְׂרוֹת דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת,
מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לָנוּחַ,
וְלַחְלֹם עַל הַהֵיכָל,
בּוֹ לֹא תִּשָּׂאֵנִי רוּחַ,
בְּתֵרוּץ שֶׁל הַתְחָלוֹת.

מ'

כְּעָלֶה שֶׁל סְתָיו שַׁלֶּכֶת,
הַנּוֹשֵׁר מֵעֵץ עֶלְיוֹן,
מְחַפֵּשׂ נָתִיב לָלֶכֶת,
בֵּין מְחוֹל מֵתֵי זָהָב.
אֵיךְ לִשְׁבֹּר אֶת הַמַּסֶּכֶת,
אֵיךְ לִפֹּל בַּנִּסָּיוֹן,
וְלִצְפּוֹת עַל הַשַּׁלֶּכֶת,
בְּחִיּוּךְ גֵּאֶה שֶׁל אָב.

ת'

כְּזוֹחֵל עָפָר מִבֶּטֶן,
הַחוֹלֵם עַצְמוֹ עָלֶה,
אֶת רֹאשׁוֹ נוֹשֵׂא לְרֶגַע,
לַחֲלוֹם לַשֵּׂאת תְּפִלָּה
"תֵּן לְהַאֲזִין לְרֶטֶט
שֶׁל עָלִים בַּמַּעֲלֶה.
תֵּן לְהִתְעַטֵּף בְּשֶׁקֶט,
בְּאֵימַת הַנְּפִילָה"

קודה:

מֶה עַזָּה הַיֻּהֲרָה,
לְהָכִיל אֵיזוֹ אֱמֶת,
בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה קְצָרָה
בֵּין הָאֵם וּבֵין הַמֵּת.

חול וכוכבים נודדים

דֶּרֶךְ מִצְרַיִם יָבֹאוּ, מֵחֵרוּת לְעַבְדוּת נִכְסֶפֶת.
מְבַקְּשֵׁי מִקְלָט, מְחַפְּשֵׂי מַזָּל, מִתְקַבְּצִים בֵּין סִדְקֵי שִׂמְלַת הַבֶּטוֹן.
עֵינֵיהֶם זוֹרְחוֹת מֵאֲפֵלַת סִמְטְאוֹת תֵּל אָבִיב כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב
וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם מִסְתַּנְּנִים לְרֵאוֹתַי, שׁוֹקְעִים עַל דַּרְכֵי נִשְׁמָתִי.

אָסֵב אֶת פָּנַי לֹא לִרְאוֹת אֶת שְׁקִיפוּת הַדְּמֻיּוֹת הַשְּׁבוּרוֹת
אֶאֱטֹם אֶת אָזְנַי לְדִמְמַת סִפּוּר אַדְמָתָם הַבּוֹעֶרֶת
בָּבוּאוֹת מֻדְחָקוֹת שֶׁל תְּלָאוֹת עֲבָרִי וְחֶרְדַּת הֶעָתִיד,
בְּהִפּוּךְ הַגּוֹרָל מִתְקַשֶּׁה לְתַפְקֵד מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי.

מִי אֲנֹכִי?
הֲרֵי גַּם עִם עַצְמִי מְסֻכְסֶכֶת, שְׁסוּעָה לְמִגְזָרִים.
אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ, שֶׁבֶר חֶרֶס.
לוּ אֶפְתַּח אֶת בֵּיתִי וְאֶפְרֹס אֶת לַחְמָם,
עֲנִיֵּי עִירִי זוֹעֲקִים אֶת צִדְקָתָם (הַבִּלְתִּי פוֹטוֹגֶנִית).

אֵין לִי סְפִינָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה.
אוֹתָם שָׁמַיִם כְּבֵדִים נִפְרָשִׂים קָרוֹב מֵעָלֵינוּ, מְחַכִּים לִתְשׁוּבָה.
וַאֲנִי, חַסְרַת אוֹנִים, רַק מְמַלְמֶלֶת, מִתְפַּלֶּלֶת:
אָ-נָא
אֵל נָא
אַל נָא
תַּכְבִּיד
אֶת
לִבִּי.