אני אלך מדי אל תוך החורף

אֲנִי אֵלֵךְ מִדַּי אֶל תּוֹךְ הַחֹרֶף,
וְלִבְנָתִי תִּמְלָא בְּצַעֲרִי.
אֵלֵךְ מִדַּי וְכָל רֹאשִׁי סְחַרְחֹרֶת,
וְכָל הַכְּבִישׁ כְּכֶבֶל מַאֲרִיךְ

אֵינוֹ נִגְמָר. אֵלֵךְ מִדַּי כְּקַיִן
בְּאֶרֶץ נוֹד וָנוֹעַ, בְּלִי כְּתָלִים
אֵלֵךְ מִדַּי, עַד גּוּף נוֹפֵל בִּרְכַּיִם,
אַךְ אֵין בָּהֶן הַכֹּחַ לְהַבְלִים.

א' מ' ת'

"החיים הם צניחה חופשית מהרחם לקבר"

פאינה רנייבסקיה

א'

כְּעָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ
בֵּין גְּרִזִים וּבֵין עֵיבָל,
מְחַפֵּשׂ חַלּוֹן פָּתוּחַ
בֵּין עַשְׂרוֹת דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת,
מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לָנוּחַ,
וְלַחְלֹם עַל הַהֵיכָל,
בּוֹ לֹא תִּשָּׂאֵנִי רוּחַ,
בְּתֵרוּץ שֶׁל הַתְחָלוֹת.

מ'

כְּעָלֶה שֶׁל סְתָיו שַׁלֶּכֶת,
הַנּוֹשֵׁר מֵעֵץ עֶלְיוֹן,
מְחַפֵּשׂ נָתִיב לָלֶכֶת,
בֵּין מְחוֹל מֵתֵי זָהָב.
אֵיךְ לִשְׁבֹּר אֶת הַמַּסֶּכֶת,
אֵיךְ לִפֹּל בַּנִּסָּיוֹן,
וְלִצְפּוֹת עַל הַשַּׁלֶּכֶת,
בְּחִיּוּךְ גֵּאֶה שֶׁל אָב.

ת'

כְּזוֹחֵל עָפָר מִבֶּטֶן,
הַחוֹלֵם עַצְמוֹ עָלֶה,
אֶת רֹאשׁוֹ נוֹשֵׂא לְרֶגַע,
לַחֲלוֹם לַשֵּׂאת תְּפִלָּה
"תֵּן לְהַאֲזִין לְרֶטֶט
שֶׁל עָלִים בַּמַּעֲלֶה.
תֵּן לְהִתְעַטֵּף בְּשֶׁקֶט,
בְּאֵימַת הַנְּפִילָה"

קודה:

מֶה עַזָּה הַיֻּהֲרָה,
לְהָכִיל אֵיזוֹ אֱמֶת,
בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה קְצָרָה
בֵּין הָאֵם וּבֵין הַמֵּת.

ללא כותרת

כָּל תְּקוּפָה תְּקוּפָה שֶׁלֹּא תָּשׁוּב
וְכָל הֶעָבָר עָבָר
כָּל מַגָּע בַּמֵּצַח הֶחָשׂוּף
שָׁקַע, וַיְהִי לְעָפָר.
כָּל אֲוִיר שֶׁבַּלֵּילוֹת נִכְמַס
עַתָּה יִכָּמֵס בַּסְּפָרִים.
כָּל דַּקָּה שֶׁתְּזוּזָתָהּ חָמָס
שָׁבוֹר תַּעֲשֵׂנוּ שְׁבָרִים

גינקולוג ומאהב: Test case

"במקום לדבוק בַּטקסטים הִרחיקו כמה אנשי אקדמיה לכת וכפו עצמם על היצירות. כמה פרשנים מעמידים עצמם כחשובים יותר מהדברים שהם מפרשים."

(אוּמְבֶּרְטוֹ אֶקוֹ: "גבולות האינטרפּרטאציה")

א. אשה

הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַאֲמִין, כְּשֶׁהוּא קוֹדֵחַ
בְּכַף יָדוֹ הַנַּבְרָנִית, הָעֲטוּיָה
כְּפָפָה שֶׁל גּוּמִי דַק, סְטֶרִילִי, בִּנְבָכֶיהָ
אוֹתָם רִגֵּל שָׁנִים רַבּוֹת – שֶׁהִיא גְלוּיָה
לוֹ כָּל-כֻּלָּהּ, מִקְּווּצוֹתֶיהָ מֶשִׁי עַד בְּהוֹנוֹתֶיהָ
וְעַד לַדַּק בְּסוֹדוֹתֶיהָ הַכְּמוּסִים
כְּמוֹ מִסְתְּרֵי הָאֲדָמָה וְחִידוֹתֶיהָ
לַגֵּאוֹלוֹג הַמְּפַלֵּס בָּהּ מִפְלָסִים
אוֹ לְעֵינֵי אַרְכֵאוֹלוֹג הַמְּפַצֵּחַ
אֶת פַּאזְל סוֹד שְׁלֵמוּת שִׁבְרֵי הַחֲרָסִים.

הוּא מְיֻדָּע בָּהּ לְכָל גִּיד וּלְכָל אֵבֶר,
לְכָל רְמַ"ח וְכָל שְׁסָ"ה שֶׁבָּם חָלוֹת
תַּעֲלוּמוֹת זְרִימַת חַיֶּיהָ הַסּוֹבֶבֶת
עַל צִיר הַפֶּרַח וְהַפְּרִי וְהַנּוֹבְלוֹת
וְאֵין נִסְתָּר מֵעֵין-הַנֵּץ שֶׁלּוֹ, עוֹקֶבֶת וְנוֹקֶבֶת
בְּלִי לֵאוּת, כַּחֲפַרְפֶּרֶת בַּמְּחִלּוֹת
אַחַר כָּל פְּרָט, מִן הַחִיצוֹן וּגְלוּי-הַסֵּבֶר
עַד הַנַּרְתִּיק, הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַשְּׁחָלוֹת.

אֲבָל עִם כָּל לַמְדָנוּתוֹ הַמֶּדִיצִינִית
הַמְּפָרֶקֶת אֶת סְתָרֶיהָ לְגוֹרְמִים,
תָּמִיד נִדְמֶה לוֹ שֶׁמִּבַּת-צְחוֹקָהּ הַצִּינִית
הוּא לְעוֹלָם לֹא יִמָּלֵט, גַּם הַתָּמִים
בְּגִלּוּיֵּי חֲשִׂיפוּתָהּ לוֹ לֹא יַצְלִיחַ
לְהַעֲלִים מֵחִישָׁנֵי רְגִישׁוּתוֹ

אֵיזוֹ סְגִירוּת שֶׁל גַּן נָעוּל שֶׁלֹּא יַבְטִיחַ
לוֹ לֹא תַפּוּחַ, לֹא אַגָּס. כָּל גְּמִישׁוּתוֹ
הָאַקְרוֹבָּטִית בְּאִבְחוּן וּבְנִתּוּחַ,
כָּל כִּשְׁרוֹנוֹ הַוִּירְטוּאוּזִי בְּיִשֹּוּם
כְּפוֹר שִׁפּוּטוֹ הַדִּיאַגְנוֹסְטִי קַר-הָרוּחַ
לַגּוּף הַחַי הַזֶּה, הַחַם וְהַבָּשֹוּם,
כָּל בִּטְחוֹנוֹ הָעַז בָּרַאצְיוֹ הַנָּטוּעַ
בַּ-cogito שֶׁמַּשְׁמָעוֹ הוּא ergo sum
כְּמוֹ נִבְלָמִים פִּתְאֹם מוּל שַׁעַר לֹא פָּתוּחַ
שֶׁל הַקָּסוּם
שֶׁלְּעוֹלָם נוֹתָר חָסוּם…

וְדַוְקָא אָז, כְּשֶׁבְּעֵינוֹ הַמְּעַרְטֶלֶת
הִיא סַךְ הַכֹּל רַק מִקְרֶה קְלִינִי בֵּין רַבִּים
וְעוֹד דַּקּוֹת סְפוּרוֹת, כְּשֶׁתִּפָּתַח הַדֶּלֶת,
תָּבוֹא אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ וְהוּא יַבִּיט
גַּם בָּהּ בַּתּוֹר, בַּאֲדִישׁוּת הַ-take it easy
מִבְּלִי לִתְפֹּס אֶת הַסָּמוּי אֲבָל מוּכָח
שֶׁבּוֹ הַפִיזִי מִתְאַדֶּה לְמֵטָפִיזִי
וְהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִסְּכוּם שֶׁל כָּךְ וְכָךְ
תָּאֵי נַרְתִּיק וּזְקִיקֵי גְּרָף וּרְצוּעוֹת רֶחֶם
הוּא חָשׁ עַצְמוֹ פִּתְאֹם פָּתֶטִי וּמְגֻחָךְ
כְּמוֹ אַסְטְרוֹנוֹם הָעָט עַל סוֹד כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת
בְּטֶלֶסְקוֹפּ סְתוּם-עֲדָשׁוֹת אַךְ אֶרֶךְ-טְוָח.
וְהוּא מֵבִין פִּתְאֹם שֶׁאֵין יָדוֹ מַגַּעַת
בָּאוּלְטְרָא סַאוּנְד וּבַלֵּיזֶר אֶל סוֹדָהּ
שֶׁבּוֹ מֵמִיר עֵץ-הַחַיִּים אֶת עֵץ-הַדַּעַת
וְהַפִּתְרוֹן יָדָיו קְצָרוֹת מִן הַחִידָה,
וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ חַיִץ שֶׁאַף פַּעַם
הוּא לֹא יִפְרֹץ, יֵשׁ אֵיזֶה "סֶזַם הִפָּתַח"
שֶׁלְעוֹלָם לֹא יִוָּדַע לוֹ כִּשּׁוּפוֹ, אֲבָל שֶׁרַעַם
לֹא-נִשְׁמָע אַךְ מְהַמֵּם מִכָּל מַטָּח
שׁוֹטֵף אוֹתָהּ מִקַּרְקַפְתָהּ עַד עֲקֵבֶיהָ
כְּשֶׁהִיא פְּרוּזָה לוֹ, לָ אַ חֵ ר הַמְּשַׁלְהֵב,
כְּמוֹ יְרִיחוֹ לִצְבָא צָרֶיהָ,
כְּמוֹ שְׁמָמָה לְמַמְטִירֶיהָ,
כְּמוֹ אִשָּׁה
לְמַגָּעוֹ
שֶׁל מְאַהֵב…

וְהָאַחֵר הַהוּא, זֶה שֶׁמַּצִּית בּוֹ צֶבַע
בִּבְרַק עֵינֶיהָ, בִּלְחָיֶיהָ, בְּכֻלָּהּ
אֵינוֹ מֻמְחֶה בַּפִיזְיוֹלוֹגְיָה שֶׁלָּהּ, אֵיפֹה? אֵין לוֹ רֶבַע
מֵאוֹצְרוֹת בְּקִיאוּת הַדּוֹקְטוֹר, בִּמְחִילָה.
וְהוּא אַף פַּעַם לֹא נִסָּה לִטְעֹן כְּאִלּוּ
הוּא מִתְמַצֵּא בְּכָךְ, בִּכְתָב אוֹ בְּעַל פֶּה,
אֲבָל עֻבְדָּה – הוּא מְרַפֵּא אוֹתָהּ אֲפִלּוּ
מֵחֳלָאִים שֶׁשּׁוּם רוֹפֵא לֹא יְרַפֵּא:
מִן הַשִּׁגְרָה, מִן הַבְּדִידוּת,
מִן הָרְאִי שֶׁהוּא עֵדוּת
לִשְׂעַר-שֵׂיבָה בּוֹגֵד, לְקֶמֶט חֲשָׁאִי
הַמִּתְנַחֵל בָּהּ בְּעָרְמָה
אַךְ הוּא נוֹשֵׁק לוֹ, לָמָּה מָה?
לָמָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ. זֶה לָמָּה. כְּמוֹ שֶׁהִיא.

וּכְמוֹ נַרְקִיס כְּפוּף-רֹאשׁ בַּאֲגַרְטָל צָחִיחַ
שֶׁזֶּה עַתָּה הֻשְׁקָה בְּמַיִם – וְנִזְקָף
הִיא מִתְעוֹרֶרֶת לִתְחִיָּה מִן הַנָּדוֹשׁ וְהַשָּׁכִיחַ,
מִן הַקַּר וְהֶעָקָר, מִן הַנִּשְׁקָף
מִפְּסַק-דִּינוֹ הַיּוֹמְיוֹמִי שֶׁל עוֹר פָּנֶיהָ,
(אוֹתוֹ בֵּית-דִּין-שָׂדֶה יָחֵף מֵרַחֲמִים)
אֶל הַמַּבְעִיר, אֶל הַמַּסְעִיר, אֶל הַגּוֹנֵחַ
מִדְּוַי לִרְוַי, מִן הַצּוֹנֵן אֶל הֶחָמִים,
כְּשֶׁהִיא כְּלוּאָה בִּזְרוֹעוֹתָיו הַלּוֹחֲכוֹת אוֹתָהּ כָּאֵשׁ
אֶל אוֹתוֹ coito יָחוּם שֶל ergo sum [1]
אֶל הַכְּבִילוּת הַמְּשַׁחְרֶרֶת, אֶל הַשֶּׁקֶט הַגּוֹעֵשׁ
שֶׁנְּהָרוֹת לֹא יְכַבּוּם אוֹ יְכַסּוּם.

וְהוּא אוֹפֵף אוֹתָהּ כְּמִין קְטִיפָה לוֹטֶפֶת
וְהוּא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אַף פַּעַם שֶׁמָּא רֹךְ
פּוֹגֵם בְּאוֹן גַּבְרִיּוּתוֹ שֶׁלּוֹ, לְהֶפֶךְ:
רַק מְלַבֶּה בָּהּ אֶת חֻמָּהּ עָלָיו לִכְרֹךְ.
וְהוּא חוֹמֵד וּמַעֲרִיץ אוֹתָהּ גַם יַחַד
וְהִיא יַלְדָּה שֶׁלּוֹ, וְאִמָּא, וְאִשָּׁה
וְהוּא חוֹלֵק אִתָּהּ תִקְוָה, כְּאֵב וּפַחַד
וְאֶת סוֹדָם שֶל מִסְתּוֹרֵי הַתּוֹרָשָׁה.

וְזֶה נוֹגֵן, נוֹגֵן בַּזֶּרַע וּבַדָּם
וְכָךְ נוֹלֶדֶת הַחִידָה שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם.

ב. שירה

הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַאֲמִין, כְּשֶׁהוּא בּוֹקֵעַ
בְּאִזְמְלֵי חַקְרָנוּתוֹ קְצֵה שַׂעֲרָה
מֵרֹאשׁ נִזְרָהּ וְעָט עַל לוֹט מַחֲשַׁכֶּיהָ
בְּפָנָסוֹ שֶׁל דְיוֹגֶנֶס – שֶׁהִיא פְּתוּרָה
וַחֲשֹוּפָה לוֹ כָּל-כֻּלָּהּ וּמְעֻרְטֶלֶת
וּמְפֻעְנַחַת לוֹ עַד קְטֹן הָאֶרְמָזִים
כְּמוֹ חִידוֹת שְׁבָא בִּפְנֵי חָכְמַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
בָּהּ נִשְׁלָפִים הַפִּתְרוֹנוֹת מִן הָרָזִים.

וְהוּא כִּמְעַט תָּמִיד צוֹדֵק: לוּלֵא הַחֶסֶד
שֶׁל הַתָּרַת חַרְצֻבּוֹתָיו שֶל הֶחָתוּם
בְּלַהֲטוֹ הַפַּרְשָׁנִי שֶׁבּוֹ נִפְרֶשֶׂת
תּוֹבָנָתָם שֶל הָאָטוּם וְהַסָּתוּם,
הָיוּ תִשְׁעָה קַבִּין שֶׁלָּהּ חוֹמְקִים מִתְּשֹמֶת-
לִבּוֹ הֶחָשׁ רַק בַּמֻּבְלָט וּבַדָּגוּשׁ
וּמַחֲמִיץ אֶת הֶחָבוּי עָמֹק בַּצֹּמֶת
בּוֹ מִצְטַלְּבִים הַהַבְחָנָה וְהָרִגּוּשׁ.

אֲבָל עִם כָּל חֲרִיפוּתוֹ הָאֲנָלִיטִית
הַמְּפָרֶקֶת, כְּמוֹ בִּסְפֶּקְטְרוּם, אֶת גּוֹנֵי
יִפְעַת הַקֶּשֶׁת שֶל קִסְמָהּ הַמּוֹנוֹלִיתִי
הַמְּמַקֵּד בּוֹ, בּוֹ-זְמַנִּית, אֶת עֶרְגוֹנֵי
הַלֵּב, הַמֹּחַ וְהָאֹזֶן וְהָעַיִן
תָּמִיד נִדְמֶה לוֹ שֶׁרַגְלָיו כּוֹשְׁלוֹת עַל סַף
יָפְיָהּ הַחַד, חַד-פַּעֲמִי וְחַד כַּסַּיִף,
וְהַכִּסּוּף אֵינוֹ מַדְבִּיק אֶת הַנִּכְסָף.
וְדַוְקָא שָׁם, בְּאוֹתוֹ סְבַךְ מְתַעְתֵּעַ
שֶׁל אֲנָפוֹרוֹת, מֶטָפוֹרוֹת, מִשְׁקָלוֹת,
שֶׁל סִינֶקְדוֹכוֹת וְשֶׁל אוֹנוֹמָטוֹפֵּאָה
שֶׁבִּזְכוּתָן הִיא אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת,

כְּשֶׁהוּא נוֹבֵר בְּנַרְתִּיקָהּ, שַׁחֲלוֹתֶיהָ,
חֲצוֹצְרוֹתֶיהָ שֶׁאוֹתָן חָקַר עַד כְּלוֹת
וְאֵין בָּקִי בָּהֶן כָּמוֹהוּ, הַיּוֹדֵעַ
אֶת כָּל-כֻּלָּהּ, אֶת הַסְּמוּיוֹת וְהַנִּגְלוֹת –
כֵּן, דַּוְקָא שָׁם, מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וְהַבֹּהוּ
שֶׁכְּבָר שָׁנִים הוּא מְעַדְכֵּן בָּם, לֹא עַל רֵיק,
אֶת סְפִירוֹת מְלַאי הָאִינְוֶנְטָר שֶׁלָּהּ, שֶׁבּוֹ הוּא
שַׁמַּאי רָאשִׁי וְאַפְסְנַאי וּמְפָרֵק-
נִכְסֵי-צֹאנָהּ-וּבַרְזִלָּהּ לַאֲנָלִיזוֹת
שֶׁלֹּא תָמִיד אוּלַי עוֹלוֹת עַל מִדָּתָהּ
פִּתְאֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁצְּחוֹקָהּ הַקַּל מַלְעִיז עוֹד
עַל יֻמְרָתוֹ לִצְלֹל עַד חֵקֶר חִידָתָהּ…

וְהוּא זוֹכֵר אֶת הָאַחֵר, הַלֹּא יוֹדֵעַ
אֶת אֲנָטוֹמְיַת פִּתְאֹמָהּ הָאַקְרָאִי
שֶׁבּוֹ הִיא צָצָה וּפוֹשֶׁטֶת אֶת בְּגָדֶיהָ
אֲבָל יוֹדֵעַ, בַּמּוּבָן הַמִּקְרָאִי,
אוֹתָהּ עַצְמָהּ, אֶת תְּשׁוּקָתָהּ הַדְּיוֹנִיסָאִית
אֶל הַלְמֻיּוֹת הָאִלְּמֻיּוֹת, שֶׁהַמִּלִּים
אֲפִלּוּ הֵן נִלְאוֹת לִרְדֹּף אוֹתָן בַּצַּיִד
הָאֵינְסוֹפִי וְהַסִּיזִיפִי כְּמוֹ גַלִּים
הַמִּתְנַפְּצִים בְּאַמְפִיבְּרָכִים וְדַקְטִילִים
אוֹ בְּחָרוּז לָבָן כַּקֶצֶף אֶל צוּקֵי
הַלֹּא-אָמוּר, הַלֹּא-גָמוּר, הָאִינְפַנְטִילִי
כִּבְכִי שֶׁל יֶלֶד הַבּוֹקֵעַ מִמְּצוּקֵי
לִבּוֹ שֶׁל מִי שֶׁכְּבָר מִזְּמַן אֵינֶנּוּ יֶלֶד
אַךְ רַק אֵלָיו הִיא מִתְמַסֶּרֶת, רַק אֵלָיו
אַף שֶׁמִּלָּיו תָּמִיד פְּחוּתוֹת הֵן מִן הָאֵלֶם
שֶׁבּוֹ דָמָהּ הַחַם מַכֶּה בּוֹ בְּגַלָּיו.

וְזֶה נוֹגֵן בָּהּ, בַּדְּמָמָה הָעֲשִׁירָה,
וְכָךְ נוֹלֶדֶת הַחִידָה שֶׁשְּׁמָהּ שִׁירָה…


[1] פירוש המשפט Coito ergo sum בלטינית הוא "אני שוֹגֵל – משמע, אני קיים".

אל עלמה נעלמה

בָּתֵי שִׁיר לֹא יֻסְּדוּ עַל יָפְיֵךְ,
תָּאֳרֵךְ שׁוּם פַּיְטָן לֹא תֵּאֵר,
וְלַקְּרָב לֹא רָכַב אַף אַבִּיר,
מְהַדֵּק תְּמוּנָתֵךְ בַּחוֹגֵר.

חֲרוּזִים לִשְׂעָרֵךְ לֹא חֻבְּרוּ,
חִיּוּכֵךְ לֹא נִלְכַּד בְּמִלִּים.
בְּנֵי בֵּיתֵךְ – שֶׁאוֹתָךְ אָהֲבוּ –
אָהֲבוּ אַהֲבָה בְּלִי כֵּלִים.

לֹא נָשׁוֹרְתְּ, מַה תּוֹעֶלֶת יִרְאוּ,
בְּנֵי בֵּיתֵךְ בִּשְׁבִירָה שֶׁל שׁוּרָה,
וּבִכְלָל, מֶה עִנְיָן בַּטִּעוּן –
אִם מֵרֹאשׁ לֹא הָיְתָה לָךְ בְּרֵרָה?

מֶה עִנְיַן הַפַּרְפָּר לַנְּמָלָה,
כְּשֶׁהַחֹרֶף שׂוֹרֵר מִסָּבִיב?
בַּת אָבִיב? רַק עִלָּה לִקְמִילָה!
שֶׁתַּתְאִים אֶת עַצְמָהּ, בַּת אָבִיב.

אָז הַבִּיטוּ – כַּמָּה זֶה מוּזָר –
מִשֶּׁמַּתְּ – זְקֵנָה בַּת שְׁלֹשִׁים –
אֲבַכֵּר צֵל פַּרְפָּר עַל פַּרְפָּר,
אֲצוּדֵךְ בֵּין דַפִּים יְבֵשִׁים.

רַק קוּרֵי מְדִינוֹת וּמִמְשָׁל,
מְשַׁמְּרִים אוֹת למֶשֶׁק-כְּנָפַיִךְ.
מִסְמָכִים אֲנָעֵר וְאֶשְׁאַל
מִי הָיִית? מֶה הָיָה? – אוֹדוֹתַיִךְ.

אֲלַקֵּט אֲבָקֵךְ בִּמְשׂוּרָה,
אֶאֱסֹף זִכְרוֹנֵךְ עַד יְסוֹד,
אַעֲמִיד, מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה,
מַעֲלוֹת הַבָּאוֹת אֶל הַסּוֹד.

כָּךְ. נוֹלְדָה הִיא בְּתַדְלָא-אֲזִילָל שֶׁבְּמָרוֹקוֹ, אֲזוֹרֵי הַכְּפָר שֶׁל הָרֵי הָאַטְלַס. שְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים.
בְּגִיל שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה נִשְּׂאָה לְגֶבֶר הַמְּבֻגָּר מִמֶּנָּהּ בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה.
בְּגִיל חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה הָיְתָה אֵם לִשְׁנַיִם.
בְּגִיל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה – לַעֲשָׂרָה.
בְּגִיל שְׁלֹשִׁים נִפְטְרָה. כְּשֶׁנִּפְטְרָה, מִשְׁפַּחְתָּהּ עָלְתָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שְׁמָהּ הָיָה שִׂמְחָה.
שֵׁם עֲלוּמֶיהָ לֹא מוֹפִיעַ בָּרְשׁוּמוֹת. כָּךְ.

חֶרֶס דַּק מַעֲלִים הַכֵּלִים.
לְהַמְצִיא? זוֹ הֲרֵי רְמִיָּה!
אָז סְלִיחָה, גַּם בְּפִי אֵין מִלִּים,
רַק גּוּפִי עוֹד רוֹחֵשׁ הֲמִיָּה.

מוּל זִכְרֵךְ, עִם שְׁבָרִים שֶׁל שׁוּרוֹת
אֶעֱמֹד, אֶת קִבְרֵךְ מְכַסֶּה,
אֲסַפֵּר שֶׁהָיִית, לֹא נָשׁוֹרְתְּ.
וְאָשִׁיר שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה.

בקיוסק של הגרוזיני

בַּקְּיוֹסְק שֶׁל הַגְּרוּזִינִי
סְדוּרוֹת קֻפְסְאוֹת סִיגַרְיוֹת
מְרִיחוֹת עָשָׁן זוֹל
וּבַקְבּוּקִים שְׁקוּפִים
מֻנָּחִים עַל מַדְּפֵי
הַשִּׁכְרוּת
וְהַצֶּבַע הַבּוֹלֵט הוּא
צִבְעָם שֶׁל הַגְּבָרִים
הַמִּתְגַּלְּפִים
בִּשְׁלַל רֵיקָנוּת
עַל רֶקַע גְּוָנָיו שֶׁל הַלַּיְלָה
וִירֵכַיִם שׁוֹפְעוֹת שֶׁל
זוֹנָה אַחַת
שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת מַרְגּוֹעַ
לְכִיסָהּ.

בַּקְּיוֹסְק שֶׁל הַגְּרוּזִינִי
מְפַצְּחִים ווֹדְקָה
בְּכוֹסוֹת כְּאֵב קְטַנּוֹת
מִפְּלַסְטִיק.

שיר על הזמן החדש / ולדימיר ויסוצקי

Песня о новом времени / Владимир Высоцкий

כִּקְרִיאַת פַּעֲמוֹן, הִדְהֲדוּ בִּכְבֵדוּת צְעָדִים גַּסִּים, –
גַּם עָלֵינוּ לָלֶכֶת נִגְזַר, בְּלִי מִלָּה שֶׁל פְּרֵדָה.
בִּדְרָכִים נִדָּחוֹת שָׁעֲטוּ בַּחֲצוֹת הַסּוּסִים, סוּסִים,
בְּנוֹשְׂאָם הָרוֹכְבִים עַל גַּבָּם אֶל גּוֹרָל לֹא נוֹדַע.

Как призывный набат, прозвучали в ночи тяжело шаги —
Значит скоро и нам уходить и прощаться без слов.
По нехоженым тропам протопали лошади, лошади,
Неизвестно к какому концу унося седоков.

הֵן זְמַנֵּנוּ – נִפְלֶה וְחָפוּז, וְהָאֹשֶׁר – חַפְּשׂוֹ כְּאָז!
וְדוֹלְקִים אָנוּ בְּעִקְבוֹתָיו, בִּמְעוֹפוֹ הַסוֹעֵר.
אֶלָּא שֶׁבִּדְהָרָה זוֹ יֹאבְדוּ חֲבֵרִים יְקָרִים מִפָּז,
עֵת נִדְהַר, בְּלִי מֵשִׂים כִּי אֵינָם לְצִדֵּנוּ יוֹתֵר.

Наше время иное, лихое, но счастье, как встарь, ищи!
И в погоню летим мы за ним, убегающим, вслед.
Только вот в этой скачке теряем мы лучших товарищей,
На скаку не заметив, что рядом товарищей нет.

וְשָׁנִים נְדַמֶּה עוֹד אוֹרוֹת מְרַצְּדִים לִשְׂרֵפוֹת מַמָּשׁ,
עוֹד זְדוֹנִית תִּשָּׁמַע חֲרִיקַת מַגָּפַיִם קְרֵבִים,
יְלָדִים יְאַמְּצוּ שֵׁם נוֹשָׁן לְמִשְׂחַק "מִלְחָמָה" חָדָשׁ,
וְלָעַד עוֹד נַבְדִּיל אֲנָשִׁים לִידִידִים וּלְאוֹיְבִים.

И ещё будем долго огни принимать за пожары мы,
Будет долго зловещим казаться нам скрип сапогов,
О войне будут детские игры с названьями старыми,
И людей будем долго делить на своих и врагов.

כְּשֶׁהָרַעַם יִשְׁקֹט, וּשְׂרֵפוֹת יִדְעֲכוּ בִּדְמָעוֹת כָּלוֹת,
עֵת סוּסֵינוּ יִלְאוּ מִלָּשֵׂאת אֶת רוֹכְבֵינוּ כֻּלָּם,
וּנְשׁוֹתֵינוּ יַחְלִיפוּ אֶת כָּל סְגִינֵיהֵן בִּשְׂמָלוֹת קְלִילוֹת,-
בַּל נִשְׁכַּח, בַּל נִסְלַח אָז, וְאַל נְאַבֵּד לְעוֹלָם!

А когда отгрохочет, когда отгорит и отплачется,
И когда наши кони устанут под нами скакать,
И когда наши девушки сменят шинели на платьица, —
Не забыть бы тогда, не простить бы и не потерять!


הערות:
א. גרסה מוקדמת יותר של תרגום זה הופיעה ב"חדשות בן-עזר" מס' 691.
ב. על השיר, הקשרו והשלכותיו קראו את מאמר המתרגם "הזמן החדש של ולדימיר ויסוצקי", המופיע בגיליון זה.

בגיל שש-עשרה

בְּגִיל שֵׁשׁ-עֶשְׂרֶה הָיִיתִי
שְׁמוֹק.
שְׁמוֹק זֶה לֹא אֵיבָר בַּגּוּף,
לְזֶה יֵשׁ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים.
שְׁמוֹק זוֹ תְכוּנַת אֹפִי.

זֶה
לִהְיוֹת רָגִישׁ בְּעֵרֶךְ כְּמוֹ
אַסְלָה בְּשֵׁרוּתִים צִּבּוּרִיִּים, זֶה
לַדַּעַת מַה קּוֹרֶה בַּגָּלַקְסִיָּה הַסְּמוּכָה
בְּלִי לִהְיוֹת קָרוֹב אֵלֶיהָ
אֲבָל לִהְיוֹת קָרוֹב קָרוֹב לְאָדָם
בְּלִי לַדַּעַת מַה קּוֹרֶה בּוֹ, זֶה
לְפַסְפֵּס (הִזְדַּמְּנֻיּוֹת), זֶה
לְמַסְמֵס (הֶכֵּרֻיּוֹת), זֶה
לְטַפֵּס (עַל הַקִּירוֹת), זֶה
לְחַפֵּשׂ (בֵּין הַשּׁוּרוֹת)
וְלֹא לִמְצֹא,
כִּי אֶת הַשּׁוּרוֹת עַצְמָן לֹא קָרָאתִי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיזֶה שְׁמוֹק הָיִיתִי
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה,
כַּמָּה טוֹב
שֶׁהִיא נְשׂוּאָה עִם שְׁלֹשָׁה יְלָדִים עַכְשָׁיו
כַּמָּה טוֹב
שֶׁאֲנִי —

ללא כותרת

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי לִפְנֵי עָשׂוֹר
מְאֹהֶבֶת קָשׁוֹת, נִתְמֶכֶת בְּאִמָּא,
הָרָצוֹן לְהַחֲזִיר דְּבָרִים לְאָחוֹר
מְסַפֵּק לָךְ עִלָּה לְהַמְשִׁיךְ קָדִימָה.
בִּשְׁבִילוֹ כָּל עֶרֶב יוֹתֵר זוֹהֶרֶת
וְזֶה טוֹב וְרַע שֶׁהוּא לֹא קוֹלֵט,
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
כִּי יֵשׁ לָךְ בַּלֵּב אַהֲבַת אֱמֶת.

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי בְּגִיל עֶשְׂרִים,
סִבּוּכֵי נִוּוּטִים בַּמִּישׁוֹר הָאֵתִי,
תּוֹהָה, אֵיךְ שְׁלוֹשָׁה חֲצָאֵי בַּחוּרִים
מִשְׁתַּלְּבִים לְאֶחָד מֻשְׁלָם וְקוֹנְקְרֶטִי.
אַתְּ הוֹלֶכֶת בַּסּוֹף לְבַדֵּךְ לְסֶרֶט,
כִּי שׁוּב הִתְבַּלְבַּלְתְּ בְּחִיּוּג חוֹזֵר.
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
כִּי יֵשׁ לָךְ יוֹתֵר מֵאֶחָד מְחַזֵּר.

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי לִפְנֵי שָׁנָה,
מְעַרְבֶּבֶת אֶת יְגוֹנֵךְ בְּבִירָה,
בִּמְקוֹם לָרֶדֶת שְׁאוֹלָה, פּוֹנָה
וְיוֹרֶדֶת בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי הָעִירָה.
מְגַלָּה בִּתְמִיהָה וְשִׂמְחָה גּוֹבֶרֶת
אֶת קִיּוּם הַגְּוָנִים בֵּין לָבָן לְשָׁחוֹר,
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
כִּי פִּתְאוֹם הוּשְׁבָה לָך הַזְּכוּת לִבְחוֹר.

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי לִפְנֵי שָׁעָה,
טוֹוָה עוֹלָמוֹת בְּעַכְבָּר וּמִקְלֶדֶת,
לִ"גְבוּלוֹת" יֶשְׁנָהּ הַגְדָּרָה לֹא רָעָה
בְּדִיּוּק בַּתְּחוּם אוֹתוֹ אַתְּ לוֹמֶדֶת,
אָז אַתְּ בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת נִזְהֶרֶת:
דְּרָקוֹנִים – בַּחוּץ… אֲנָשִׁים – בְּתוֹךְ…
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
פָּשׁוּט כִּי אֵין עוֹד אַחַת כָּמוֹךְ.