הַיַּנְשׁוּף וְהַחֲתַלְתּוּלָה / אדוארד ליר

אדוארד ליר (1888-1812) – מגדולי משוררי האִיגָיוֹן (nonsense) בהסטוריה. שיריו העלו חיוך בדורות של קוראים, על אף שכותבם סבל מדיכאון כרוני. התפרנס מציור ציפורים ונפטר זמן קצר לאחר מות חתולו האהוב. הוא האיש שחמשיריו האבסורדיים תרמו יותר מכל להפצתו של החמשיר כסוגת-שירה בעולם.

"מַעֲשֶׂה בַּצַּיָּר אֶדְוַרְד לִיר / שֶׁבֵּרַךְ בְּסוּגַת הַחַמְשִׁיר / אֶת כֻּלָּנוּ בִּכְלָל / וּבִפְרָט אֶת 'בִּגְלַל' / וְאַחַר הִתְפּוֹגֵג בָּאֲוִיר".


הַיַּנְשׁוּף וְהַחֲתַלְתּוּלָה

The Owl and the Pussy-cat

יַנְשׁוּף וַחֲתוּ֫לָה צָלְחוּ אֶת הַיָּם
בְּסִירָה בְּיָרוֹק-אֲפוּנָה.
אָרְזוּ דְּבַשׁ, קֻרְטוֹב,
וְכֶסֶף לָרֹב
טָמוּן בְּקֻפָּה יְשָׁנָה.
הִסְתַּכֵּל הַיַּנְשׁוּף בְּכוֹכְבֵי הַמָּרוֹם
וְשִׁיר בַּגִּיטָרָה נִגֵּן:
"חֲתוּלָה֫ חֲבִיבָה, חֲתוּלָה אֲהוּבָה,
אֵין כָּמוֹךְ לְיֹפִי וְחֵן!
אֵין כָּמוֹךְ,
אֵין כָּמוֹךְ,
אֵין כָּמוֹךְ לְיֹפִי וְחֵן".

The Owl and the Pussy-cat went to sea
In a beautiful pea green boat,
They took some honey,
and plenty of money,
Wrapped up in a five pound note.
The Owl looked up to the stars above,
And sang to a small guitar,
'O lovely Pussy! O Pussy my love,
What a beautiful Pussy you are,
You are,
You are!
What a beautiful Pussy you are!'

הִיא עָנְתָה לַיַּנְשׁוּף: "צִפּוֹרִי הָאָהוּב
כֹּה יָפֶה הוּא שִׂירְךָ וְרַב דַּעַת,
בּוֹא נָרוּץ אֶל הָרַב
כִּי חִכִּינוּ זְמַן רַב,
אַךְ אֲבוֹי לִי, כִּי אֵין לִי טַבַּעַת!".
הֵם חָתְרוּ בִּסְפִינָה קָרוֹב לְשָׁנָה
אַל חֻרְשַׁת עֵץ הַבּוֹנְג הַנּוֹדַעַת
וְשָׂם בֵּין הַבּוֹנְג
עָמַד חֲזִירוֹנְג
בְּאַפּוֹ נְעוּצָה לָהּ טַבַּעַת
בְּאַפּוֹ,
בְּאַפּוֹ,
בְּאַפּוֹ נְעוּצָה לָהּ טַבַּעַת.

Pussy said to the Owl, 'You elegant fowl!
How charmingly sweet you sing!
O let us be married!
too long we have tarried:
But what shall we do for a ring?'
They sailed away, for a year and a day,
To the land where the Bong-tree grows
And there in a wood a Piggy-wig stood
With a ring at the end of his nose,
His nose,
His nose,
With a ring at the end of his nose.

"חֲזִירוֹן נָאוֹר, הֲלָנוּ תִּמְכֹּר
בִּגְרוּשׁ הַטַּבַּעַת?" – "אַסְכִּים".
הֵם שִׁלְּמוּ בַּמַּקוֹם
וְנִשְּׂאוּ בּוֹ בַּיּוֹם
בִּידֵי תַּרְנְגוֹל הַצּוּקִים.
סָעֲדוּ חֲבִיצָה וְרִבַּת-חַבּוּשִׁים
שֶׁהֵבִיאוּ אֶל פִּיהֶם בְּכַף,
וְעַל קְצֵה הַתְּלוּלִית, רָקְדוּ הוֹרָה לֵילִית
לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מֻכְסָף.
לְאוֹרוֹ,
לְאוֹרוֹ,
לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מֻכְסָף.

'Dear pig, are you willing
to sell for one shilling
Your ring?' Said the Piggy, 'I will.'
So they took it away,
and were married next day
By the Turkey who lives on the hill.
They dined on mince, and slices of quince,
Which they ate with a runcible spoon;
And hand in hand, on the edge of the sand,
They danced by the light of the moon,
The moon,
The moon,
They danced by the light of the moon


"הינשוף והחתלתולה". איור מקורי של אדוארד ליר

שיר על הזמן החדש / ולדימיר ויסוצקי

Песня о новом времени / Владимир Высоцкий

כִּקְרִיאַת פַּעֲמוֹן, הִדְהֲדוּ בִּכְבֵדוּת צְעָדִים גַּסִּים, –
גַּם עָלֵינוּ לָלֶכֶת נִגְזַר, בְּלִי מִלָּה שֶׁל פְּרֵדָה.
בִּדְרָכִים נִדָּחוֹת שָׁעֲטוּ בַּחֲצוֹת הַסּוּסִים, סוּסִים,
בְּנוֹשְׂאָם הָרוֹכְבִים עַל גַּבָּם אֶל גּוֹרָל לֹא נוֹדַע.

Как призывный набат, прозвучали в ночи тяжело шаги —
Значит скоро и нам уходить и прощаться без слов.
По нехоженым тропам протопали лошади, лошади,
Неизвестно к какому концу унося седоков.

הֵן זְמַנֵּנוּ – נִפְלֶה וְחָפוּז, וְהָאֹשֶׁר – חַפְּשׂוֹ כְּאָז!
וְדוֹלְקִים אָנוּ בְּעִקְבוֹתָיו, בִּמְעוֹפוֹ הַסוֹעֵר.
אֶלָּא שֶׁבִּדְהָרָה זוֹ יֹאבְדוּ חֲבֵרִים יְקָרִים מִפָּז,
עֵת נִדְהַר, בְּלִי מֵשִׂים כִּי אֵינָם לְצִדֵּנוּ יוֹתֵר.

Наше время иное, лихое, но счастье, как встарь, ищи!
И в погоню летим мы за ним, убегающим, вслед.
Только вот в этой скачке теряем мы лучших товарищей,
На скаку не заметив, что рядом товарищей нет.

וְשָׁנִים נְדַמֶּה עוֹד אוֹרוֹת מְרַצְּדִים לִשְׂרֵפוֹת מַמָּשׁ,
עוֹד זְדוֹנִית תִּשָּׁמַע חֲרִיקַת מַגָּפַיִם קְרֵבִים,
יְלָדִים יְאַמְּצוּ שֵׁם נוֹשָׁן לְמִשְׂחַק "מִלְחָמָה" חָדָשׁ,
וְלָעַד עוֹד נַבְדִּיל אֲנָשִׁים לִידִידִים וּלְאוֹיְבִים.

И ещё будем долго огни принимать за пожары мы,
Будет долго зловещим казаться нам скрип сапогов,
О войне будут детские игры с названьями старыми,
И людей будем долго делить на своих и врагов.

כְּשֶׁהָרַעַם יִשְׁקֹט, וּשְׂרֵפוֹת יִדְעֲכוּ בִּדְמָעוֹת כָּלוֹת,
עֵת סוּסֵינוּ יִלְאוּ מִלָּשֵׂאת אֶת רוֹכְבֵינוּ כֻּלָּם,
וּנְשׁוֹתֵינוּ יַחְלִיפוּ אֶת כָּל סְגִינֵיהֵן בִּשְׂמָלוֹת קְלִילוֹת,-
בַּל נִשְׁכַּח, בַּל נִסְלַח אָז, וְאַל נְאַבֵּד לְעוֹלָם!

А когда отгрохочет, когда отгорит и отплачется,
И когда наши кони устанут под нами скакать,
И когда наши девушки сменят шинели на платьица, —
Не забыть бы тогда, не простить бы и не потерять!


הערות:
א. גרסה מוקדמת יותר של תרגום זה הופיעה ב"חדשות בן-עזר" מס' 691.
ב. על השיר, הקשרו והשלכותיו קראו את מאמר המתרגם "הזמן החדש של ולדימיר ויסוצקי", המופיע בגיליון זה.

אין טרויה נוספת / ויליאם באטלר ייטס

No Second Troy / William Butler Yeats

מָה אַאֲשִׁים אוֹתָהּ עַל שֶׁמִּלְּאָה
יָמַי בְּצַעַר, אוֹ לָאַחְרוֹנָה
לִמְּדָה טִפְּשִׁים, מְחֻסְּרֵי תְּבוּנָה
דַּרְכֵי פְּרָאוּת. עַל כָּךְ שֶׁבִּגְלָלָהּ
הָיוּ זוֹרְקִים סִמְטוֹת עַל הַשְּׂדֵרוֹת
לוּ כִּתְשׁוּקָה הָיְתָה לָהֶם גְּבוּרָה?
מָה לְרַסֵּן אוֹתָהּ, אֲשֶׁר רוּחָהּ
הָאֲצִילוּת פִּשְּׁטָה כַּבְּעֵרָה
עִם יֹפִי עַז, כְּקֶשֶׁת מְתוּחָה
מִסּוּג שֶׁלֹּא נָפוֹץ כַּיּוֹם, יוּכַל?
מַדּוּעַ, מֶה עָשְׂתָה כְּבָר, בִּהְיוֹתָהּ עַצְמָהּ?
הֲאִם בִּשְׁמָהּ עוֹד טְרוֹיָה תְּאֻכַּל?

Why should I blame her that she filled my days
With misery, or that she would of late
Have taught to ignorant men most violent ways,
Or hurled the little streets upon the great,
Had they but courage equal to desire?
What could have made her peaceful with a mind
That nobleness made simple as a fire,
With beauty like a tightened bow, a kind
That is not natural in an age like this,
Being high and solitary and most stern?
Why, what could she have done, being what she is?
Was there another Troy for her to burn?

בשורות התום / ויליאם בלייק

Auguries of Innocence ( William Blake )

לִרְאוֹת גַּן-עֵדֶן בְּפֶרַח קָט
וּבְגַרְגֵּר חוֹל – תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ,
לֶאֱחוֹז בָּאֵינְסוֹף בְּכַף הַיָּד
וּבַנֶּצַח כֻּלּוֹ – בְּשָׁעָה.

אֲדֹם-חָזֶה בַּכְּלוּב– מַרְעִים
אֶת מַלְאֲכֵי הָרְקִיעִים.
יוֹנִים בַּשֺּׁבַךְ הוֹמִיּוֹת
מְטַלְטְלוֹת שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.
כֶּלֶב מֻרְעָב בְּפִתְחֲךָ
הוּא אוֹת לְקֵץ הַמַּמְלָכָה,
וְסוּס מֻצְלָף בְּיַד אָדָם
לֹא יְכֻפַּר אֶלָּא בְּדָם.
צִוְחַת אַרְנֶבֶת בִּמְנוּסָה
תִּקְרַע מִמּוֹחֲךָ פִּסָּה.
כְּשֶׁעֶפְרוֹנִי שׁוֹבֵר כָּנָף
חָדֵל מִזִּמְרָתוֹ שָׂרָף.
תִּגְרַת תַּרְנְגֹלֵי-זִירָה
עַל הַחַמָּה תַּפִּיל מוֹרָא.
כְּשֶׁמֵּילִילִים זְאֵב וְשַׁחַל
עוֹלָה עוֹד נֶפֶשׁ מִבּוֹר-שַׁחַת.
הַצְּבִי שֶׁנָּע וָנָד חָפְשִׁי
יָבִיא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשִׁי.
שֶׂה שֶׁנִּשְׁחָט מָדוֹן מַשְׁכִּין
אֲבָל סוֹלֵחַ לַסַּכִּין.
עֲטַלֵּפֵי הַלֵּיל חוֹמְקִים
מִתּוֹךְ מוֹחוֹת מְפַקְפְּקִים.
קְרִיאַת תִּנְשֶׁמֶת תְּסַפֵּר
אֶת חֶרְדָּתוֹ שֶׁל לֵב כּוֹפֵר.
אִם בְּחוֹחִית שָׁלַחְתָּ יָד
יִבְזוּךָ אֲנָשִׁים לָעַד,
וְאִם בְּשׁוֹר עוֹרַרְתָּ זַעַם
לֹא תֹאהַבְךָ אִשָּׁה אַף פַּעַם.
יַלְדּוֹן סוֹרֵר שֶׁצָּד יַבְחוּשׁ
רֻגְזוֹ שֶׁל עַכָּבִישׁ יָחוּשׁ.
לְחִפּוּשִׁית אִם תִּתְאַנֶּה
סֻכָּה בַּגֵּיהִנּוֹם תִּבְנֶה.
הַזַּחַל בֵּין עֲלֵי הַשִּׂיחַ
עַל יִסּוּרֵי אִמְּךָ מֵשִׂיחַ.
אַל תַּהֲרוֹג פַּרְפָּר אוֹ עָשׁ
כִּי יוֹם הַדִּין אֵלֵינוּ חָשׁ.
הַמְּאַמֵּן סוּסוֹ לַקְּרָב
אֱלֵי גַּן-עֵדֶן לֹא יִקְרַב.
חָתוּל אוֹ כֶּלֶב דַּל בָּשָׂר,
הַאֲכִילֵם – וְלֹא תֶּחְסַר.
יַתּוּשׁ קֵיצִי – מֵאַיִן בָּא
כָּל רַעֲלוֹ? מִן הַדִּבָּה.
אַרְסוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ מֵאַיִן?
מִזֵּעָתָם שֶׁל צָרֵי-עַיִן.
דְּקִירַת עֻקְצָן שֶׁל הַדְּבוֹרִים
אֵינָהּ אֶלָּא קִנְאַת סוֹפְרִים.
גְּלִימַת נָסִיךְ, בְּלוֹאֵי קַבְּצָן
הֵם עֹבֶשׁ עַל כִּיסֵי קַמְּצָן.
אֱמֶת שֶׁבְּזָדוֹן דִּבַּרְתָּ
שִׁקְרִית מִשֶּׁקֶר שֶׁשִּׁקַּרְתָּ.
כָּל אֵלֶּה – צִדְקָתָם לָעַד:
לְגִיל וָחִיל אֱנוֹשׁ יוּלַּד;
כְּשֶׁזֹּאת נֵדַע, בּוֹטְחִים נִצְעַד
בְּעוֹלָמֵנוּ הַמְּיוּעָד.
כִּשְׁתִי וָעֵרֶב – חִיל וָגִיל,
לַנֶּפֶשׁ הַנִּצְחִית – מְעִיל.
מִתַּחַת כָּל טִרְדָּה וְחִיל
נוֹצֵץ מִשְׁיוֹ שֶׁל חוּט הַגִּיל.
תִּינוֹק אֵינוֹ רַק חִתּוּלִים
בְּמֶרְחָבֵינוּ הַגְּדוֹלִים;
זְרוֹעוֹת נוֹלְדוּ, חֻשְּׁלוּ כֵּלִים,
אִכָּר יָבִין זֹאת – וְיַשְׁלִים.
דִּמְעָה בְּעַיִן מְנַצְנֶצֶת
הוֹפֶכֶת לְתִינוֹק בַּנֶּצַח;
עַלְמוֹת הַחֵן אָז יִתְפְּסוּהוּ,
אֶל חֵיק הָעֹנֶג יָשִׁיבוּהוּ.
כָּל שְׁאָגָה שֶׁמְּהַדְהֶדֶת
מַכָּה גַּלִּים עַל חוֹף גַּן-עֵדֶן.
עוֹלָל בּוֹכֶה תַּחַת פַּרְגּוֹל
רוֹשֵׁם "נָקָם!" עַל קִיר הַשְּׁאוֹל.
כְּסוּתוֹ שֶׁל רָשׁ תִּקְרַע קְרָעִים
בְּכָל שִׁבְעַת הָרְקִיעִים.
חַיָּל חָמוּשׁ לַמִּלְחָמָה
מַרְאֶהוּ מְשַׁתֵּק חַמָּה.
פְּרוּטַת עָנִי – עֶרְכָּהּ כַּבִּיר
מֵעֵרֶךְ כָּל אוֹצְרוֹת אוֹפִיר.
פְּרוּטַת עָמֵל שֶׁנִּגְזְלָה
תִּקְנֶה אֶת הַמַּלְכוּת כֻּלָּהּ,
וְגַם אִם לֹא, תִּמְכֹּר וַדַּאי
אֶת נַחְלָתוֹ שֶׁל הַכִּילַי.
הַבָּז לֶאֱמוּנַת הַטָּף –
יָבוּזוּ לוֹ בִּרְבוֹת שְׁנוֹתָיו.
הַמְּלַמֵּד יַלְדּוֹ סָפֵק
מִבּוֹר קִבְרוֹ לֹא יִתְחַמֵּק.
הַמְּכַבֵּד יַלְדוּת וְתֹם
יִגְבַּר עַל אֵשׁ הַגֵּיהִנּוֹם.
בִּינַת יָשִׁישׁ, מִשְׂחַק הַטָּף –
פִּרְחֵי אָבִיב הֵם וּפְרִי-סְתָיו.
מַקְשָׁן – גַּאֲוָתוֹ בְּפִיו,
אַךְ לֹא יֵדַע מַה לְּהַשִּׁיב.אִם לַסַּפְקָן תְּשׁוּבוֹת תַּרְבֶּה
אֶת אוֹר הַדַּעַת תְּכַבֶּה.
הָעַז בָּרְעָלִים נִגָּר
מִזֵּר דַּפְנָה שֶׁלַּקֵּיסָר.
לֹא קָם לָאֱנוֹשׁוּת שָׂטָן
כִּבְרַק שִׁרְיוֹן פְּלָדָה אֵיתָן.
לְעֵת תֻּזְהַב הַמַּחְרֵשָׁה
גַּם הַקִּנְאָה תַּרְכִּין רֹאשָׁהּ.
צִרְצוּר צְרָצַר, חִידוֹת סְתוּמוֹת
הֵם לַסָּפֵק תְּשׁוּבוֹת הוֹלְמוֹת.
מְעוֹף הַנֵּץ, זְחִילַת הַחֶרֶק
יַצְהִילוּ פְּנֵי חָכְמָה חִגֶּרֶת.
לָעַד יִהְיֶה עִוֵּר הַמִּין:
לִשְׁתֵּי עֵינָיו לֹא יַאֲמִין.
חַמָּה וּלְבָנָה יִלְקוּ
אִם רֶגַע קַל יְפַקְפְּקוּ.
מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה תַּרְבֶּה חֵילְךָ
אַךְ לֹא אִם הַתְּשׁוּקָה – בְּךָ.
הַמְּהַמְּרִים וְהַזּוֹנוֹת
חוֹרְצִים גוֹרָל שֶׁל מְדִינוֹת.
קְרִיאוֹת זוֹנָה בָּרְחוֹבוֹת
תַּכְרִיךְ לְאַנְגְּלִיָה טוֹוֹות;
הַמַּרְוִיחִים, הַמַּפְסִידִים
לְנֹכַח אֲרוֹנָהּ רוֹקְדִים.
כָּל יוֹם, כָּל לֵיל נוֹלָד אֱנוֹשׁ
וּמְנַת חֶלְקוֹ – עֱנוּת וָרוֹשׁ.
כָּל לֵיל, כָּל יוֹם אֱנוֹשׁ נוֹלָד
וְשִׂמְחָתוֹ תִּנּוֹן לָעַד.
זֶה לְצַהֲלָה יוּלַּד
וְרֵעוֹ – לְאֹפֶל-עַד.
בְּכַחַש נְשָׂרֵךְ דַּרְכֵּנוּ
אִם לֹא נִרְאֶה בִּשְׁתֵּי עֵינֵינוּ
שֶׁנּוֹלְדוּ בַּשְּׁחוֹר לָמוּת בַּשְּׁחוֹר
בְּנוּם הַנֶּפֶשׁ בְּחֵיק הָאוֹר.
הָאֵל נִגְלֶה, הָאֵל הוּא אוֹר
לַנְּפָשׁוֹת שׁוֹכְנוֹת הַשְּׁחוֹר,
אַךְ מִי שֶׁאוֹר הוּא נַחְלָתוֹ
בִּדְמוּת אָדָם יִרְאֶה אוֹתוֹ.

To see a world in a grain of sand
And a heaven in a wild flower,
Hold infinity in the palm of your hand
And eternity in an hour.

A robin redbreast in a cage
Puts all heaven in a rage.
A dove-house filled with doves and pigeons
Shudders hell through all its regions.
A dog starved at his master's gate
Predicts the ruin of the state.
A horse misused upon the road
Calls to heaven for human blood.
Each outcry of the hunted hare
A fibre from the brain does tear.
A skylark wounded in the wing,
A cherubim does cease to sing.
The game-cock clipped and armed for fight
Does the rising sun affright.
Every wolf's and lion's howl
Raises from hell a human soul.
The wild deer wandering here and there
Keeps the human soul from care.
The lamb misused breeds public strife,
And yet forgives the butcher's knife.
The bat that flits at close of eve
Has left the brain that won't believe.
The owl that calls upon the night
Speaks the unbeliever's fright.
He who shall hurt the little wren
Shall never be beloved by men.
He who the ox to wrath has moved
Shall never be by woman loved.
The wanton boy that kills the fly
Shall feel the spider's enmity.
He who torments the chafer's sprite
Weaves a bower in endless night.
The caterpillar on the leaf
Repeats to thee thy mother's grief.
Kill not the moth nor butterfly,
For the Last Judgment draweth nigh.
He who shall train the horse to war
Shall never pass the polar bar.
The beggar's dog and widow's cat,
Feed them, and thou wilt grow fat.
The gnat that sings his summer's song
Poison gets from Slander's tongue.
The poison of the snake and newt
Is the sweat of Envy's foot.
The poison of the honey-bee
Is the artist's jealousy.
The prince's robes and beggar's rags
Are toadstools on the miser's bags.
A truth that's told with bad intent
Beats all the lies you can invent.
It is right it should be so:
Man was made for joy and woe;
And when this we rightly know
Through the world we safely go.
Joy and woe are woven fine,
A clothing for the soul divine.
Under every grief and pine
Runs a joy with silken twine.
The babe is more than swaddling bands,
Throughout all these human lands;
Tools were made and born were hands,
Every farmer understands.
Every tear from every eye
Becomes a babe in eternity;
This is caught by females bright
And returned to its own delight.
The bleat, the bark, bellow, and roar
Are waves that beat on heaven's shore.
The babe that weeps the rod beneath
Writes Revenge! in realms of death.
The beggar's rags fluttering in air
Does to rags the heavens tear.
The soldier armed with sword and gun
Palsied strikes the summer's sun.
The poor man's farthing is worth more
Than all the gold on Afric's shore.
One mite wrung from the labourer's hands
Shall buy and sell the miser's lands,
Or if protected from on high
Does that whole nation sell and buy.
He who mocks the infant's faith
Shall be mocked in age and death.
He who shall teach the child to doubt
The rotting grave shall ne'er get out.
He who respects the infant's faith
Triumphs over hell and death.
The child's toys and the old man's reasons
Are the fruits of the two seasons.
The questioner who sits so sly
Shall never know how to reply.
He who replies to words of doubt
Doth put the light of knowledge out.
The strongest poison ever known
Came from Caesar's laurel crown.
Nought can deform the human race
Like to the armour's iron brace.
When gold and gems adorn the plough
To peaceful arts shall Envy bow.
A riddle or the cricket's cry
Is to doubt a fit reply.
The emmet's inch and eagle's mile
Make lame philosophy to smile.
He who doubts from what he sees
Will ne'er believe, do what you please.
If the sun and moon should doubt,
They'd immediately go out.
To be in a passion you good may do,
But no good if a passion is in you.
The whore and gambler, by the state
Licensed, build that nation's fate.
The harlot's cry from street to street
Shall weave old England's winding sheet.
The winner's shout, the loser's curse,
Dance before dead England's hearse.
Every night and every morn
Some to misery are born.
Every morn and every night
Some are born to sweet delight.
Some are born to sweet delight,
Some are born to endless night.
We are led to believe a lie
When we see not through the eye
Which was born in a night to perish in a night,
When the soul slept in beams of light.
God appears, and God is light
To those poor souls who dwell in night,
But does a human form display
To those who dwell in realms of day.