העקשנות שלא ללכת עם העדר

"חופשי יהיה קרוי הדבר הנמצא מתוך הכרח טבעו בלבד
והכפוי לפעולה על ידי עצמו בלבד"

ברוך שפינוזה: תורת המידות

הָעַקְשָׁנוּת שֶׁלֹּא לָלֶכֶת עִם הָעֵדֶר
מִלְּבַד בָּעַיִן, עִם עֶדְרֵי הָעֲנָנִים
הַשּׁוֹעֲטִים לְסִלְסוּלָם הַדַּק שֶל חֲלִילֵי הָרוּחַ
אֶל אֵיזוֹ תְכֵלֶת שֶׁל נָ כ וֹ ן, לֹא שֶׁל כְּ דַ א י –
הִיא הַחֵרוּת הָאֲמִתִּית, זוֹ שֶׁבִּפְנִים,
שֶׁבָּהּ הַכֹּל קָשׁוּב לְכָל אַדְוָה נִרְעֶדֶת
בְּתוֹךְ הָעֹמֶק הָאַרְטֶזִי שֶׁל בְּאֵר שֶׁלֹּא כָּרוּהָ
שׁוּם יָדַיִם אֲחֵרוֹת מִלְּבַד יָדַי.

הָעֹז שֶׁלֹּא לְהִתְיַשֵּׁר כְּפֶלֶס-מַיִם
עִם שוּם פְּשָרָה, שוּם מֻסְכָּמָה שֶהִיא, שוּם קַו
מִלְּבַד הַקַּו הָרַךְ, הַחַם שֶל חַמּוּקַיִךְ
וְתַחֲנוֹת-הָאַהֲבָה שֶבֵּינֵיהֶם –
הִיא הַסִּבָּה לָקוּם כָּל בֹּקֶר מוּל פְּנֵיהֶם
שֶל הַיֵּאוּש, שֶל הַסִּכְלוּת וְשֶל הָרֹעַ
בְּלִי לְנַפְנֵף דִּגְלֵי-כְּנִיעָה וּבְלִי לִכְרֹעַ
לֶאֱלִילֵי הַהִזְדַּמְּנוּת וּבְרַק-הַשָּוְא.

וְלֹא לִמְכֹּר אֶת הַבְּכוֹרָה בְּשׁוּם נָזִיד
שֶׁל הַצְלָחוֹת קַלּוֹת, שֶׁל רֹאשׁ קָטָן, שֶׁל רֶוַח,
לֹא לַעֲטוֹת בְּשׁוּם פָּנִים, וְלוּא כְּזֶרֶת,
אֶת כְּתֹנֶת רֵיטִינְג-הַשּׁוֹטִים שֶל הָאָפְנָה –
גַם אִם הַלֵּב קוֹפֵא בְּרוּחַ הַתְּזָזִית,
גַּם אִם כֻּלָּם, כְּזִקִּיּוֹת, הֶחֱלִיפוּ צֶבַע,
גַם אִם סוֹפָם שֶל הַשֹּוֹחִים נֶגֶד הַזֶּרֶם
הוּא זֵר-חוֹחִים נִלְעָג וְלֹא זֵרֵי-דַּפְנָה.

רַק מִי שֶׁלֹּא הֵמִיר בָּרַעַשׁ וּבֶחָג
אֶת הַחֻלִּין שֶׁל שְׁתִיקוֹתָיו אִתָּךְ בִּשְׁנַיִם,
רַק מִי שֶׁלֹּא חָדַל לִרְעֹב לָךְ וְלִצְמֹא
בֵּין הָעֶלְבּוֹן וְהָאַכְזָב וְהַחֲלוֹף –
רַק הוּא אַף פַּעַם לֹא יַקְהִיל לָךְ כִּכָּרוֹת,
תִּהְיִי בְּטוּחָה,
לְאוֹר הַיּוֹם, אֲבָל יָשִׁיר לָךְ לַיִל-לַיִל
אֶת סֶרֶנָדוֹת הַטִּפּוּס הָעַז עַל אֶדֶן-הַחֲלוֹם
בְּלִי לְוַתֵּר לָךְ עַל עַצְמֵךְ וְעַל עַצְמוֹ.

תֻּפֵּי הַשֵּׁבֶט יִרְעֲמוּ – אַךְ לֹא אִתָּם
יָבוֹא הַשִּׁיר הַזֶּה אֵלַיִךְ, רַק אֵלַיִךְ
מִן הַמַּחְסוֹר, מִן הַבְּדִידוּת, מֵאוֹת-הַקַּיִן
שֶׁל הֶחָרִיג וְהַמֻּקְצֶה וְהַמֻּכְתָּם:
הוּא לְבַדּוֹ, מִבְּלִי לִצְעֹד בְּמִצְעָדָם,
הוּא לְבַדּוֹ, עִם רֹאשׁ בַּקִּיר, לֹא יָד בַּדֶּלֶת,
בְּעִקְשׁוּתָם שֶׁל כָּל הַפְרַאיֶרִים
שֶׁלֹּא הוֹלְכִים בַּתֶּלֶם
חוּץ מִתֶּלֶם
שֶׁחָרְשׁוּ בְּמוֹ יָדָם.

יוסי גמזו

מאת: יוסי גמזו

האיש שנתן לנו את "אילו כל האוהבים", "זוהי יפו" ו"סימן שאתה צעיר" – יחד עם הרבה שירה לירית, פואמות ותרגומים, שנדפסים בשלל עיתונים וכתבי-עת מ-1947 ועד היום. גר בקצרין, נולד בפריז.

כתיבת תגובה