רַק הָאוֹתֶנְטִי

רַק הָאוֹתֶנְטִי, רַק הַצָּמוּד
כְּמוֹ הָעוֹר לַבָּשָׂר אֶל שָׁרְשֵׁי הַכְּאֵב,
רַק הַיּוֹנֵק עַד הֵאָנֵק כְּמוֹ אֵיזֶה אֵב בֵּין אִבֵּי נַחַל
אֶת כָּל הַמַּר אֲבָל אַף פַּעַם לֹא מוּמָר בְּתַחְלִיפִים
שֶׁל מֵי הַטִּין שֶל הָעֱנוּת הָאֲמִתִּית, הַלֹּא מֻמְתֶּקֶת,
הוּא הַמֵּרִיץ בְּלַבִּירִינְתּ מַחְזוֹר דָּמָן שֶל הַשּׁוּרוֹת
הַחֲשׂוּפוֹת וְהַפְּגִיעוֹת הָאֵלֶּה אֶת רְעַב דָּכְיָן.

כְּמוֹ פִּיו שֶל הַהוֹמְלֶס הַהוּא הַנּוֹבֵר
בִּמְכוּלוֹת הָאַשְׁפָּה וּלְפֶתַע
מוּל אֹטֶם שְׁרִיר הַלֵּב שֶל פַּיְטָנֵי הַלֹּא-אִכְפָּת
בְּכָל בָּתֵּי-הַשִּׁיר מְחֻמְמֵי-הַפַאיֶרְסַיְדִּים
נִלְפָּת אֶל בְּדַל הַלֶּחֶם הֶעָבֵשׁ שֶׁנֶעֱלַם
מֵרִחְרוּחָם שֶל חֲתוּלֵי הָעִיר בְּלֵיל דֶּצֶמְבֶּר
בְּעֶשֶׂר מַעֲלוֹת מֵעַל לָאֶפֶס הַמַּקְפִּיא.

כְּמוֹ פֶּה נִלְפָּת לַפַּת וּכְמוֹ הַיֶּלֶד שֶׁאֵינֶנּוּ
מִזְּמַן כְּבָר יֶלֶד אַךְ עֲדַיִן מִתְרַפֵּק עַל חֵיק
אֵם שֶׁאֵינָהּ אַךְ מְגוֹנֶנֶת עַל חַיָּיו כְּרַדְיוּם
שֶׁמְּרַפְּאִים בּוֹ גִדּוּלֵי סַרְטָן, שֶׁהַחֲסָךְ
הוּא רַק אֶחָד מֵהֶם, רַק זֶה, הַחַי, הַלֹּא גוֹוֵעַ
שֶׁבּוֹ אַלְכִּימְיַת סוֹד הוֹפֶכֶת פֶּצַע לְשִׁירָה
וּבוֹ כְּנָפָיו שֶל אִיקָרוּס אֵינָן זְקוּקוֹת לְדֹנַג
בִּכְדֵי לִנְסֹק וּלְהַמְרִיא אֶל שֶׁמֶשׁ לֹא כּוֹוָה.

רַק הַבּוֹדֵד, הָאַאוּטְסַיְדֶּר, הַצּוֹעֵק מִן הַבִּפְנוֹכוֹ
אֶת אֶלְמָן מַחְרִישׁ-הָאֹזֶן שֶׁל שְׁתִיקוֹת הַלֹּא אָמוּר,
רַק צְמֵא חֻמָּם הַמְּסֻמָּם שֶׁל כָּל חוֹפֵי הַגַּעֲגוּעַ
שֶׁהַחוֹצֶה אֶת יַם הַצַּעַר שֶׁבֵּינוֹ וּבֵינֵיהֶם
אוּלַי אַף פַּעַם לֹא יִזְכֶּה, אוּלַי אַף פַּעַם לֹא יַגִּיעַ
בֵּין מַלְתְּעוֹת כְּרִישֵׁי הַבּוּז וּבָּרָקוּדוֹת הַיֵּאוּשׁ
אֲחוּז צְמַרְמֹרֶת וּמוּתַשׁ שְׂחִיַּת הַדַּוְקָא קְשֵׁה-הָעֹרֶף
אֶל קִצּוֹ שֶל לֵיל הַחֹשֶׁךְ שְׁתוּם פָּנַס הַמִּגְדַלּוֹר.

רַק הָעַקְשָׁן הַזֶּה, הַפֶּתִי מַאֲמִין לְמַדּוּחֶיהָ
שֶׁל הַתִּקְוָה הַמְּפִיחָה בְּמִפְרְשֵׂי אַשְׁלָיוֹתָיו
אֵיזֶה אוּלַי אַףעַלפִּיכֵנִי, אֵיזֶה אִלּוּ בְּדוּי תּוֹחֶלֶת
בּוֹ יִמְשֶׁה עַצְמוֹ מִשְּׁבִי לְפִיתָתָם שֶל מִשְׁבָּרִים
הַזּוֹמְמִים לְהַטִּילוֹ תַחְתָּם כְּמִתְאַבְּקֵי הַסּוּמוֹ
לִתְהוֹמָם בְּעוֹד שְׁבִיבֵי פְּלֵטַת אוֹנָיו הַמִּתְכַּלִּים
יוֹרִים וּמַנְחִיתִים אוֹתוֹ כְּמִין מֵטֵאוֹרִיט שֶל חֶסֶד
עַל הָאִי הַמַּצִּילוֹ מִפַּלָּצוּת לֹעוֹת הַיָּם.

וְלֹא הַסַּךְ הַכֹּל, לֹא גוּף רִאשׁוֹן רַבִּים, לֹא כוֹרוּס,
לֹא הָרֵיטִינְג הָעֶדְרִי שֶל קוֹל הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּי –
רַק קוֹלוֹ שֶׁל הַיָּחִיד, לֹא הָאָחִיד, אֲפִלּוּ לַחַשׁ
שֶׁתָּמִיד הוּא שַׁגְרִירוֹ שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ וְרַק בְּכָךְ
הוּא פִּתְאֹם, בִּזְכוּת קִסְמוֹ שֶל אֵיזֶה נֵס פָּרָדוֹכְּסָלִי
פַּס קוֹלוֹ שֶל אֵיזֶה כְּלָל קָלוּעַ
מִיחִידִים אֵין סְפוֹר.

יוסי גמזו

מאת: יוסי גמזו

האיש שנתן לנו את "אילו כל האוהבים", "זוהי יפו" ו"סימן שאתה צעיר" – יחד עם הרבה שירה לירית, פואמות ותרגומים, שנדפסים בשלל עיתונים וכתבי-עת מ-1947 ועד היום. גר בקצרין, נולד בפריז.

כתיבת תגובה