ברגלים יחפות טעמתי אותך מולדת

בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב,
טָעַמְתִּי אוֹתָךְ מוֹלֶדֶת.
קוֹצֵי קַיִץ, רִשְׁרוּשׁ יָבֵשׁ, צִרְצַר צָרוּד עִקֵּשׁ,
רֵיחַ קוֹצִים מִכָּל בְּשָׂמִים,
זָהֳרֵי אוֹרָה מִתְעַלְּסִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
בְּגִיגִית שֶׁעָל מִפְתָּן הַבַּיִת,
אִצְטְרֻבָּל נָשַׁר בְּכַף יָדִי
רֵיחַ שְׂרַף אֹרֶן הֵצִיף מְחִילוֹת אָשְׁרִי
שַׁיֶּרֶת נְמָלִים פִּלְּסָה דַּרְכָּהּ,
מִנֶּקֶב סְתָרִים תָּחוּחַ,
יָד קְטַנָּה זְדוֹנָהּ שָׂמָה לְאַל

שָׁעוֹת כַּעֲפִיפוֹנִים עָפוּ
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה בְּאִיֵּי זְהָבָה, הָעֶרֶב גָּלַשׁ בַּלָּאט
גַּחְלִילִיּוֹת קַיִץ טָסוּ מֵעַל,
יְצוּרֵי רֶשֶׁף הִגְבִּיהוּ עוּף,
אֹשֶׁר יַלְדוּתִי צָרוּף.
יְלָדִים קוֹרְאִים, תּוֹעִים, נִבְלָעִים,
בְּאַדְווֹת הַלַּיִל,
כּוֹכָבִים נִצְּתוּ בַּשָּׁמַיִם,
חָמְקוּ הַיְּלָדִים לַבָּתִּים,
יְלֵל תַּנִּים נִשָּׂא מִמֶּרְחַקִּים,

לֹא תָּנוּם, וְלֹא תִּישַׁן אֲחוֹתִי
צַוָּארִי לוֹפֶתֶת בִּרְעָדָה,
תַּנִּים מְתַנִּים אַחֲרִיתָם הַמָּרָה,
תַּלְתַלֶּיהָ מְכַסִּים שְׁמוּרוֹתַי,
הַהוֹרִים בַּסִּינֶמָה
"אִמָּאלֶ'ה" תִּלְחַשׁ בְּאָזְנִי,
מִמַּה מְּפַחֶדֶת אֲחוֹתִי
מְחַיֶּכֶת אֲנִי בַּחֲשֵׁכָה,
וְאוֹתָהּ מְחַבֶּקֶת בִּסְלִידָה רְחוּמָה…

אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רוֹאֶה
כָּבוּ חֲלוֹמוֹתַי
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הִתְדַּפְּקָה עַל תְּרִיסִי
פִּתְחִי, לָחֲשָׁה, יַלְדָּתִי, תַּמָּתִי.
נִצְּתוּ תַּלְתַלֵּי אֲחוֹתִי,
בִּמְאוּרַת שְׂמִיכָתִי יְשֵׁנָה
דֻּבָּתִי, הַמְּתוּקָה.

מָה עוֹד אַזְכִּירֵךְ מְכוֹרָה

דְּשָׁאִים טְלוּלִים,
צָהֳלַת עָפְרָה
בְּבֹץ שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל,
יָדַי מָלְאוּ נַרְקִיסִים,
שְׁטָפַנִי בּשֶׂם פְּלָאִים
בֵּין סְלָעִים וּבֵין הָרִים
טַסְתִּי כָּרַכֶּבֶת
וּמִכָּל הָעֲמָקִים אוֹתְךָ אֲנִי אוֹהֶבֶת,
כִּי הָיָה בֵּינֵינוּ זֹהַר
זֹהַר שׁוֹטֵף אַמִּיץ וּמִתְלַהֵם,
בְּבִרְכַּיִם חֲשׂוּפוֹת, לוֹפֶתֶת
עַל גֶּזַע עֵץ אַלּוֹן נִשְׂרֶטֶת,
בַּלּוּטִים בֵּין שִׁנַּי לוֹחֶכֶת
כְּעֵז הָרִים שְׁחוֹרָה

מִי זוֹ יוֹרֶדֶת מִן הַגְּבָעוֹת
מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה-
שׁוֹאֵל אָבִי
וּמְרִימֵנִי עַל אוֹפַנָּיו,
דּוֹהֲרִים בַּמּוֹרָד, בַּיְתָה
אוֹחֲזוֹ וְלֹא אַרְפֶּה,
וְהָרוּחַ תָּטוּס
וּבְטִיסַת שְׁקֵדִיּוֹת יַחְלְפוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֵינוּ,
וְאַלּוֹן וְגֶפֶן יִהְיוּ עֵדִים,
כִּי רָוִינוּ מָטָר וְנָשָׂאנוּ תְּפִלָּה אֶל שָׁמַיִם.

שִׁמְעוּ בְּנוֹתַי, שִׁמְעוּ
כִּי מָתְקוּ לִי שְׁנוֹתַי הָרַכּוֹת,
כִּי הָיְתָה בִּי אָז יָד אֱלֹהַי
חֲזָקָה וְלוֹטֶפֶת

אסתר ויתקון-זילבר

מאת: אסתר ויתקון-זילבר

נולדה בארץ ב-1952, מתגוררת באריאל; אם לשלושה וסבתא לשבעה. מרצה במכללת "אורות ישראל" באלקנה. כותבת שירים מעל שלושים שנה; פרסמה חמישה ספרים. כלת פרס ראש הממשלה (1998) ופרס ז'בוטינסקי (2007).

כתיבת תגובה