גינקולוג ומאהב: Test case

"במקום לדבוק בַּטקסטים הִרחיקו כמה אנשי אקדמיה לכת וכפו עצמם על היצירות. כמה פרשנים מעמידים עצמם כחשובים יותר מהדברים שהם מפרשים."

(אוּמְבֶּרְטוֹ אֶקוֹ: "גבולות האינטרפּרטאציה")

א. אשה

הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַאֲמִין, כְּשֶׁהוּא קוֹדֵחַ
בְּכַף יָדוֹ הַנַּבְרָנִית, הָעֲטוּיָה
כְּפָפָה שֶׁל גּוּמִי דַק, סְטֶרִילִי, בִּנְבָכֶיהָ
אוֹתָם רִגֵּל שָׁנִים רַבּוֹת – שֶׁהִיא גְלוּיָה
לוֹ כָּל-כֻּלָּהּ, מִקְּווּצוֹתֶיהָ מֶשִׁי עַד בְּהוֹנוֹתֶיהָ
וְעַד לַדַּק בְּסוֹדוֹתֶיהָ הַכְּמוּסִים
כְּמוֹ מִסְתְּרֵי הָאֲדָמָה וְחִידוֹתֶיהָ
לַגֵּאוֹלוֹג הַמְּפַלֵּס בָּהּ מִפְלָסִים
אוֹ לְעֵינֵי אַרְכֵאוֹלוֹג הַמְּפַצֵּחַ
אֶת פַּאזְל סוֹד שְׁלֵמוּת שִׁבְרֵי הַחֲרָסִים.

הוּא מְיֻדָּע בָּהּ לְכָל גִּיד וּלְכָל אֵבֶר,
לְכָל רְמַ"ח וְכָל שְׁסָ"ה שֶׁבָּם חָלוֹת
תַּעֲלוּמוֹת זְרִימַת חַיֶּיהָ הַסּוֹבֶבֶת
עַל צִיר הַפֶּרַח וְהַפְּרִי וְהַנּוֹבְלוֹת
וְאֵין נִסְתָּר מֵעֵין-הַנֵּץ שֶׁלּוֹ, עוֹקֶבֶת וְנוֹקֶבֶת
בְּלִי לֵאוּת, כַּחֲפַרְפֶּרֶת בַּמְּחִלּוֹת
אַחַר כָּל פְּרָט, מִן הַחִיצוֹן וּגְלוּי-הַסֵּבֶר
עַד הַנַּרְתִּיק, הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַשְּׁחָלוֹת.

אֲבָל עִם כָּל לַמְדָנוּתוֹ הַמֶּדִיצִינִית
הַמְּפָרֶקֶת אֶת סְתָרֶיהָ לְגוֹרְמִים,
תָּמִיד נִדְמֶה לוֹ שֶׁמִּבַּת-צְחוֹקָהּ הַצִּינִית
הוּא לְעוֹלָם לֹא יִמָּלֵט, גַּם הַתָּמִים
בְּגִלּוּיֵּי חֲשִׂיפוּתָהּ לוֹ לֹא יַצְלִיחַ
לְהַעֲלִים מֵחִישָׁנֵי רְגִישׁוּתוֹ

אֵיזוֹ סְגִירוּת שֶׁל גַּן נָעוּל שֶׁלֹּא יַבְטִיחַ
לוֹ לֹא תַפּוּחַ, לֹא אַגָּס. כָּל גְּמִישׁוּתוֹ
הָאַקְרוֹבָּטִית בְּאִבְחוּן וּבְנִתּוּחַ,
כָּל כִּשְׁרוֹנוֹ הַוִּירְטוּאוּזִי בְּיִשֹּוּם
כְּפוֹר שִׁפּוּטוֹ הַדִּיאַגְנוֹסְטִי קַר-הָרוּחַ
לַגּוּף הַחַי הַזֶּה, הַחַם וְהַבָּשֹוּם,
כָּל בִּטְחוֹנוֹ הָעַז בָּרַאצְיוֹ הַנָּטוּעַ
בַּ-cogito שֶׁמַּשְׁמָעוֹ הוּא ergo sum
כְּמוֹ נִבְלָמִים פִּתְאֹם מוּל שַׁעַר לֹא פָּתוּחַ
שֶׁל הַקָּסוּם
שֶׁלְּעוֹלָם נוֹתָר חָסוּם…

וְדַוְקָא אָז, כְּשֶׁבְּעֵינוֹ הַמְּעַרְטֶלֶת
הִיא סַךְ הַכֹּל רַק מִקְרֶה קְלִינִי בֵּין רַבִּים
וְעוֹד דַּקּוֹת סְפוּרוֹת, כְּשֶׁתִּפָּתַח הַדֶּלֶת,
תָּבוֹא אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ וְהוּא יַבִּיט
גַּם בָּהּ בַּתּוֹר, בַּאֲדִישׁוּת הַ-take it easy
מִבְּלִי לִתְפֹּס אֶת הַסָּמוּי אֲבָל מוּכָח
שֶׁבּוֹ הַפִיזִי מִתְאַדֶּה לְמֵטָפִיזִי
וְהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִסְּכוּם שֶׁל כָּךְ וְכָךְ
תָּאֵי נַרְתִּיק וּזְקִיקֵי גְּרָף וּרְצוּעוֹת רֶחֶם
הוּא חָשׁ עַצְמוֹ פִּתְאֹם פָּתֶטִי וּמְגֻחָךְ
כְּמוֹ אַסְטְרוֹנוֹם הָעָט עַל סוֹד כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת
בְּטֶלֶסְקוֹפּ סְתוּם-עֲדָשׁוֹת אַךְ אֶרֶךְ-טְוָח.
וְהוּא מֵבִין פִּתְאֹם שֶׁאֵין יָדוֹ מַגַּעַת
בָּאוּלְטְרָא סַאוּנְד וּבַלֵּיזֶר אֶל סוֹדָהּ
שֶׁבּוֹ מֵמִיר עֵץ-הַחַיִּים אֶת עֵץ-הַדַּעַת
וְהַפִּתְרוֹן יָדָיו קְצָרוֹת מִן הַחִידָה,
וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ חַיִץ שֶׁאַף פַּעַם
הוּא לֹא יִפְרֹץ, יֵשׁ אֵיזֶה "סֶזַם הִפָּתַח"
שֶׁלְעוֹלָם לֹא יִוָּדַע לוֹ כִּשּׁוּפוֹ, אֲבָל שֶׁרַעַם
לֹא-נִשְׁמָע אַךְ מְהַמֵּם מִכָּל מַטָּח
שׁוֹטֵף אוֹתָהּ מִקַּרְקַפְתָהּ עַד עֲקֵבֶיהָ
כְּשֶׁהִיא פְּרוּזָה לוֹ, לָ אַ חֵ ר הַמְּשַׁלְהֵב,
כְּמוֹ יְרִיחוֹ לִצְבָא צָרֶיהָ,
כְּמוֹ שְׁמָמָה לְמַמְטִירֶיהָ,
כְּמוֹ אִשָּׁה
לְמַגָּעוֹ
שֶׁל מְאַהֵב…

וְהָאַחֵר הַהוּא, זֶה שֶׁמַּצִּית בּוֹ צֶבַע
בִּבְרַק עֵינֶיהָ, בִּלְחָיֶיהָ, בְּכֻלָּהּ
אֵינוֹ מֻמְחֶה בַּפִיזְיוֹלוֹגְיָה שֶׁלָּהּ, אֵיפֹה? אֵין לוֹ רֶבַע
מֵאוֹצְרוֹת בְּקִיאוּת הַדּוֹקְטוֹר, בִּמְחִילָה.
וְהוּא אַף פַּעַם לֹא נִסָּה לִטְעֹן כְּאִלּוּ
הוּא מִתְמַצֵּא בְּכָךְ, בִּכְתָב אוֹ בְּעַל פֶּה,
אֲבָל עֻבְדָּה – הוּא מְרַפֵּא אוֹתָהּ אֲפִלּוּ
מֵחֳלָאִים שֶׁשּׁוּם רוֹפֵא לֹא יְרַפֵּא:
מִן הַשִּׁגְרָה, מִן הַבְּדִידוּת,
מִן הָרְאִי שֶׁהוּא עֵדוּת
לִשְׂעַר-שֵׂיבָה בּוֹגֵד, לְקֶמֶט חֲשָׁאִי
הַמִּתְנַחֵל בָּהּ בְּעָרְמָה
אַךְ הוּא נוֹשֵׁק לוֹ, לָמָּה מָה?
לָמָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ. זֶה לָמָּה. כְּמוֹ שֶׁהִיא.

וּכְמוֹ נַרְקִיס כְּפוּף-רֹאשׁ בַּאֲגַרְטָל צָחִיחַ
שֶׁזֶּה עַתָּה הֻשְׁקָה בְּמַיִם – וְנִזְקָף
הִיא מִתְעוֹרֶרֶת לִתְחִיָּה מִן הַנָּדוֹשׁ וְהַשָּׁכִיחַ,
מִן הַקַּר וְהֶעָקָר, מִן הַנִּשְׁקָף
מִפְּסַק-דִּינוֹ הַיּוֹמְיוֹמִי שֶׁל עוֹר פָּנֶיהָ,
(אוֹתוֹ בֵּית-דִּין-שָׂדֶה יָחֵף מֵרַחֲמִים)
אֶל הַמַּבְעִיר, אֶל הַמַּסְעִיר, אֶל הַגּוֹנֵחַ
מִדְּוַי לִרְוַי, מִן הַצּוֹנֵן אֶל הֶחָמִים,
כְּשֶׁהִיא כְּלוּאָה בִּזְרוֹעוֹתָיו הַלּוֹחֲכוֹת אוֹתָהּ כָּאֵשׁ
אֶל אוֹתוֹ coito יָחוּם שֶל ergo sum [1]
אֶל הַכְּבִילוּת הַמְּשַׁחְרֶרֶת, אֶל הַשֶּׁקֶט הַגּוֹעֵשׁ
שֶׁנְּהָרוֹת לֹא יְכַבּוּם אוֹ יְכַסּוּם.

וְהוּא אוֹפֵף אוֹתָהּ כְּמִין קְטִיפָה לוֹטֶפֶת
וְהוּא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אַף פַּעַם שֶׁמָּא רֹךְ
פּוֹגֵם בְּאוֹן גַּבְרִיּוּתוֹ שֶׁלּוֹ, לְהֶפֶךְ:
רַק מְלַבֶּה בָּהּ אֶת חֻמָּהּ עָלָיו לִכְרֹךְ.
וְהוּא חוֹמֵד וּמַעֲרִיץ אוֹתָהּ גַם יַחַד
וְהִיא יַלְדָּה שֶׁלּוֹ, וְאִמָּא, וְאִשָּׁה
וְהוּא חוֹלֵק אִתָּהּ תִקְוָה, כְּאֵב וּפַחַד
וְאֶת סוֹדָם שֶל מִסְתּוֹרֵי הַתּוֹרָשָׁה.

וְזֶה נוֹגֵן, נוֹגֵן בַּזֶּרַע וּבַדָּם
וְכָךְ נוֹלֶדֶת הַחִידָה שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם.

ב. שירה

הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַאֲמִין, כְּשֶׁהוּא בּוֹקֵעַ
בְּאִזְמְלֵי חַקְרָנוּתוֹ קְצֵה שַׂעֲרָה
מֵרֹאשׁ נִזְרָהּ וְעָט עַל לוֹט מַחֲשַׁכֶּיהָ
בְּפָנָסוֹ שֶׁל דְיוֹגֶנֶס – שֶׁהִיא פְּתוּרָה
וַחֲשֹוּפָה לוֹ כָּל-כֻּלָּהּ וּמְעֻרְטֶלֶת
וּמְפֻעְנַחַת לוֹ עַד קְטֹן הָאֶרְמָזִים
כְּמוֹ חִידוֹת שְׁבָא בִּפְנֵי חָכְמַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
בָּהּ נִשְׁלָפִים הַפִּתְרוֹנוֹת מִן הָרָזִים.

וְהוּא כִּמְעַט תָּמִיד צוֹדֵק: לוּלֵא הַחֶסֶד
שֶׁל הַתָּרַת חַרְצֻבּוֹתָיו שֶל הֶחָתוּם
בְּלַהֲטוֹ הַפַּרְשָׁנִי שֶׁבּוֹ נִפְרֶשֶׂת
תּוֹבָנָתָם שֶל הָאָטוּם וְהַסָּתוּם,
הָיוּ תִשְׁעָה קַבִּין שֶׁלָּהּ חוֹמְקִים מִתְּשֹמֶת-
לִבּוֹ הֶחָשׁ רַק בַּמֻּבְלָט וּבַדָּגוּשׁ
וּמַחֲמִיץ אֶת הֶחָבוּי עָמֹק בַּצֹּמֶת
בּוֹ מִצְטַלְּבִים הַהַבְחָנָה וְהָרִגּוּשׁ.

אֲבָל עִם כָּל חֲרִיפוּתוֹ הָאֲנָלִיטִית
הַמְּפָרֶקֶת, כְּמוֹ בִּסְפֶּקְטְרוּם, אֶת גּוֹנֵי
יִפְעַת הַקֶּשֶׁת שֶל קִסְמָהּ הַמּוֹנוֹלִיתִי
הַמְּמַקֵּד בּוֹ, בּוֹ-זְמַנִּית, אֶת עֶרְגוֹנֵי
הַלֵּב, הַמֹּחַ וְהָאֹזֶן וְהָעַיִן
תָּמִיד נִדְמֶה לוֹ שֶׁרַגְלָיו כּוֹשְׁלוֹת עַל סַף
יָפְיָהּ הַחַד, חַד-פַּעֲמִי וְחַד כַּסַּיִף,
וְהַכִּסּוּף אֵינוֹ מַדְבִּיק אֶת הַנִּכְסָף.
וְדַוְקָא שָׁם, בְּאוֹתוֹ סְבַךְ מְתַעְתֵּעַ
שֶׁל אֲנָפוֹרוֹת, מֶטָפוֹרוֹת, מִשְׁקָלוֹת,
שֶׁל סִינֶקְדוֹכוֹת וְשֶׁל אוֹנוֹמָטוֹפֵּאָה
שֶׁבִּזְכוּתָן הִיא אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת,

כְּשֶׁהוּא נוֹבֵר בְּנַרְתִּיקָהּ, שַׁחֲלוֹתֶיהָ,
חֲצוֹצְרוֹתֶיהָ שֶׁאוֹתָן חָקַר עַד כְּלוֹת
וְאֵין בָּקִי בָּהֶן כָּמוֹהוּ, הַיּוֹדֵעַ
אֶת כָּל-כֻּלָּהּ, אֶת הַסְּמוּיוֹת וְהַנִּגְלוֹת –
כֵּן, דַּוְקָא שָׁם, מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וְהַבֹּהוּ
שֶׁכְּבָר שָׁנִים הוּא מְעַדְכֵּן בָּם, לֹא עַל רֵיק,
אֶת סְפִירוֹת מְלַאי הָאִינְוֶנְטָר שֶׁלָּהּ, שֶׁבּוֹ הוּא
שַׁמַּאי רָאשִׁי וְאַפְסְנַאי וּמְפָרֵק-
נִכְסֵי-צֹאנָהּ-וּבַרְזִלָּהּ לַאֲנָלִיזוֹת
שֶׁלֹּא תָמִיד אוּלַי עוֹלוֹת עַל מִדָּתָהּ
פִּתְאֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁצְּחוֹקָהּ הַקַּל מַלְעִיז עוֹד
עַל יֻמְרָתוֹ לִצְלֹל עַד חֵקֶר חִידָתָהּ…

וְהוּא זוֹכֵר אֶת הָאַחֵר, הַלֹּא יוֹדֵעַ
אֶת אֲנָטוֹמְיַת פִּתְאֹמָהּ הָאַקְרָאִי
שֶׁבּוֹ הִיא צָצָה וּפוֹשֶׁטֶת אֶת בְּגָדֶיהָ
אֲבָל יוֹדֵעַ, בַּמּוּבָן הַמִּקְרָאִי,
אוֹתָהּ עַצְמָהּ, אֶת תְּשׁוּקָתָהּ הַדְּיוֹנִיסָאִית
אֶל הַלְמֻיּוֹת הָאִלְּמֻיּוֹת, שֶׁהַמִּלִּים
אֲפִלּוּ הֵן נִלְאוֹת לִרְדֹּף אוֹתָן בַּצַּיִד
הָאֵינְסוֹפִי וְהַסִּיזִיפִי כְּמוֹ גַלִּים
הַמִּתְנַפְּצִים בְּאַמְפִיבְּרָכִים וְדַקְטִילִים
אוֹ בְּחָרוּז לָבָן כַּקֶצֶף אֶל צוּקֵי
הַלֹּא-אָמוּר, הַלֹּא-גָמוּר, הָאִינְפַנְטִילִי
כִּבְכִי שֶׁל יֶלֶד הַבּוֹקֵעַ מִמְּצוּקֵי
לִבּוֹ שֶׁל מִי שֶׁכְּבָר מִזְּמַן אֵינֶנּוּ יֶלֶד
אַךְ רַק אֵלָיו הִיא מִתְמַסֶּרֶת, רַק אֵלָיו
אַף שֶׁמִּלָּיו תָּמִיד פְּחוּתוֹת הֵן מִן הָאֵלֶם
שֶׁבּוֹ דָמָהּ הַחַם מַכֶּה בּוֹ בְּגַלָּיו.

וְזֶה נוֹגֵן בָּהּ, בַּדְּמָמָה הָעֲשִׁירָה,
וְכָךְ נוֹלֶדֶת הַחִידָה שֶׁשְּׁמָהּ שִׁירָה…


[1] פירוש המשפט Coito ergo sum בלטינית הוא "אני שוֹגֵל – משמע, אני קיים".

יוסי גמזו

מאת: יוסי גמזו

האיש שנתן לנו את "אילו כל האוהבים", "זוהי יפו" ו"סימן שאתה צעיר" – יחד עם הרבה שירה לירית, פואמות ותרגומים, שנדפסים בשלל עיתונים וכתבי-עת מ-1947 ועד היום. גר בקצרין, נולד בפריז.

כתיבת תגובה